באפריל 2018 נסעתי ליפן, לשלושה שבועות, לבד. נסעתי מבלי להבין מה בדיוק הדבר שאני מבקשת לפגוש, לחוות, למצוא דווקא שם. עזבתי את הילדים, הבן זוג, עסקים, ונסעתי למקום זר. זו הנסיעה הרביעית שלי לבד ואני כבר יודעת שכל נסיעה כזו מעצבת את התודעה הנשית שלי מחדש. מעבר לזה לא הבנתי מה אני בכלל מחפשת. למה בכלל יפן.

כשהגעתי ליפן לקחתי חופש מוחלט לתהות. לחקור. לשוטט. לא לדעת, וכתבתי על זה ספר: ‘לבד ליפן, חתירה לתנועת השבירה’.  מסה אישית המשלבת עשרות ציורים שלי מתנועת השוטטות ומהמפגש של עולמי הפנימי ומחשבותיי על אמצע החיים, עם הזרות והייחוד של יפן.

“יום אחד נחתה עליי יפן. לא הבנתי למה אני רוצה דווקא לשם. לא עניין אותי לראות את פריחת הדובדבן או המקדשים, או לאכול סושי. לא הבנתי מה כן מעניין אותי, רק ידעתי שאני רוצה לנסוע, ולבד. אם אהיה פיוטית, אגיד שנסעתי לחפש את היַפָּן שלי, ועל זה הספר”.

מוזמנים להתלוות אליי למסע, מהארץ ועד יפן, בין הרחובות הסואנים, המעיינות חמים, איי אמנות ומקדשים, דרך השבילים של אמצע החיים.