תפריט
מאיה פודר, סטודנטית לקולנוע באוניברסיטת ת״א שנרצחה במסיבה ברעים, רצתה לעשות סרטים עם סוף פתוח. ״אני לא יודעת איך להגדיר את הסוף שלה״, אומרת אימה אילה. ״אני כן יודעת שהיא השאירה לנו דרך״
ביום הראשון ללימודים בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, שאל המנחה ירון שני את התלמידים בקורס ״יסודות בבימוי קולנועי״, מה הביא אותם ללמוד קולנוע. אחרי סבב תשובות זהירות ונבוכות של סטודנטים שנפגשו לראשונה, הגיעה תורה של מאיה פודר. היא ענתה מייד בביטחון, ״באתי לכאן כדי לביים את עצמי כשחקנית בסרטים שלי״. מי שהכיר את מאיה, ידע שזה משפט שיש בו הומור, אבל גם הרבה רצינות.
״למאיה היו חלומות גדולים, ראו עליה שיש לה אמביציה גבוהה״, מספר שני, ״זו תשובה של מישהי שרוצה שיראו אותה, שמרגישה שיש לה משהו מיוחד לתת. זה בלט״.
לפני שהגיעה ללימודי הקולנוע, מאיה למדה בבית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, המשך טבעי ללימודים במגמת תיאטרון בתיכון. ״ידענו שיש לה אהבה גדולה לתחום, אבל כשבאנו לראות אותה במופעי הגמר, לא האמנו שזו הבת שלנו״, אומרים ההורים אילה ואבי. ״הרמה של המשחק, הרצינות שלה, וזה רק הלך והתפתח״.
בווידאו קצר מסוף שנת הלימודים אצל יורם לוינשטיין, רואים את מאיה עומדת מול הכיתה, יחפה, בשמלה בהירה, שיער אסוף ברישול ועיניים גדולות עם מבט מלא רוך ובהירות. היא מחזיקה פרס שזכתה בו, ומספרת שהלימוד הכי משמעותי שלה בשנה הזו היה ״לעשות דברים עד הסוף״.
״החלטתי שאני לא עושה סתם משהו. אם אני עושה משהו, אז עד הסוף, ואני אהיה הכי טובה בו. אני אתן את כל כולי, כמו בפסנתר״, היא סיפרה איך בשנה הזו היא החליטה ללמוד פסנתר ומתרגול של עשר דקות ביום, בעקבות ההחלטה הזו, ישבה כמעט כל יום ארבע שעות וניגנה.
עידו גולן, חבר מהלימודים מספר: ״היא הייתה מודל לחיקוי בשבילי. הסתובבה בעולם עם איזו כנות וחופש מאוד גדול, לא התעסקה בממחשבות של מה יגידו. היה לה חשוב לעשות מה שבא לה ואיך שבא לה. זה ממש בלט מהרגע שהראשון שנפגשנו, אפילו לא הכרנו עדין.
״זה היה בתחילת השנה, ישבנו לפני השיעור עם חבורה של אנשים שלא הפסיקו לדבר. נוצר ביננו קשר עין, היה לה חיוך קטן כזה שפגש את המבט שלי, קמנו משם, נכנסנו לכיתה וישבנו אחד ליד השנייה ומאז לא נפרדנו. למדנו יחד, היינו מבלים ימים ולילות לפני מבחנים, כתבנו תסריטים יחד, הייתי מעורב בהפקה של שלושת הסרטים שלה״.
״מאיה התעסקה בסרטים בדברים שמעניינים את הדור הזה״, מוסיף שני. ״היא יצרה סרט על יוצר שחווה מחסום כתיבה, סרט על חברה שמקבלת הצעת נישואין מהחבר שלה ולא בטוחה בזהות המגדרית שלה, וסרט הגמר על מישהי שמציעה לבן הזוג שלה לצרוך חומרים משני תודעה כדי להתחבר. יש בתכנים האלו הרבה בלבול וחוסר וודאות, התעסקות באהבה.
״היכולת שלה להתמודד ולהתעמק, השתכללה מתרגיל לתרגיל עד סרט גמר שעסק בקשר אנושי ובזוגיות. סרט שהביא את הדרמה בצורה משכנעת, שהיא הביאה מהחיים שלה. זו הייתה רק ההתחלה. זה אבדן קורע. מאיה היא ניצן שלא הספיק להיפתח. אפשר היה לראות שיש פרח מיוחד שרוצה לפרוח״.
בערב בין שישי לשבת, בשישי באוקטובר, מאיה עוד רקדה בחתונה, ״חתונה של אחות של צוקי, מי שמאיה תמיד הכריזה שיהיה בעלה״, מספרת אליה, אחותה שהפרש של שנה וחודשיים הפריד בינהן. ״צוקי נשאר, ואותה חברים אספו בשעה 2.30 בלילה למסיבה. לא שמענו ממנה, ורק אחרי ארבעה ימים הודיעו לנו שזה הסוף״.
ההורים מוסיפים שמאיה, שהייתה אמורה להתחיל בימים אלו את השנה השנייה ללימודים, רצתה לעשות סרטים עם סוף פתוח. אבי, אביה של מאיה: ״עכשיו אני מרגיש שאנחנו במרחק נגיעה ממנה, זה הסוף הכי פתוח שאני יכול לחשוב עליו״. אילה, אימה: ״אני לא יודעת איך להגדיר את הסוף הזה שלה, אני כן יודעת שהיא השאירה לנו דרך, סימנים איך אפשר להסתכל על העולם.
״היה במאיה משהו שידע לבחור תמיד בטוב, ובקליל. היא הייתה אומרת – הכל טוב, הכל יהיה בסדר, ושאפה להתחבר למקום שיעשה את החיים נעימים יותר, מבלי להיכנס לעימות. אפשר היה לראות את זה בדרך שהיא חיה, כשלא היה לה טוב במקום מסוים, היא קמה והלכה – מחברים, מדירות שותפים, מעבודות. פשוט הלכה, בלי לריב. היא שמרה על קשר טוב גם במקומות האלה. אנחנו רואים את זה בשבעה, כולם באו לפה, גם אלו שעזבה״.
אבי: ״יש פה את ההספדים שכתבו לה, היא נגעה בכל כך הרבה אנשים. תמיד ידענו שהייתה לה יכולת ליצור קשר מהיר ועמוק עם אנשים, ותוך רגע יכלה לנתח אותם ולהיות הפסיכולוגית שלהם. היא הכירה המון, מהגלישה, מדרום אמריקה, מהלימודים, מכל מקום שהייתה בו, יצרה קשרים, בקלות כזו״.
אילה: ״בשבעה היה פה מישהו שסיפר שהוא הלך ברחוב בתל אביב, מתחת למרפסת שהיא עמדה בה, והיא צעקה לו איזה יפה הוא. הוא ענה שגם היא, עלה למעלה וככה הם נעשו חברים טובים״.
״היא תמיד אירחה את כולם״ אומר גולן, ״הבית שלה היה פתוח, הדלת לא ננעלה. הגיעו אליה חבורות של אנשים, גם כאלה שלא הכירה. רק בזמן המבחנים היינו אנחנו ועוד חברה, נועה. אז שמעתי על החלומות שלה להיות במאית ויוצרת.
״בלוויה שלה אני הבטחתי לה, שאגשים בשמה את כל החלומות. יש לה השפעה וחלק גדול בתוכי, והיא תקבל קרדיט בכל יצירה שאעשה, הכל יהיה מוקדש לה, אנחנו נמשיך לכבוש יחד את מסכים״.
מאיה, שהייתה אמורה לחגוג בסוף החודש יום הולדת 26, השאירה אחריה הורים, ושתי אחיות, אליה והללי.
