"יש נשים שאומרות לי שאני אמיצה. אבל אני לא זו שצריך להצביע עליה. ההקרבה הטוטלית היא העניין המשוגע. איזו מין תפיסה זו שאני צריכה להיות במקום מסוים בהתמסרות אינסופית? מה עם ההתמסרות שלי לעצמי? להיות בשקט עם עצמי, בלי הסחות דעת, ואחר כך לחזור לילדים שלי עם יותר כוחות, מודעות, חוויות. נשים שומעות אותי, רואות דוגמה חיה ומתחילות לנסוע לבד. מישהי כתבה לי 'אני על מטוס לאמסטרדם לבד'. מעניין שאת השאלות האלה אף אחד לא שואל גבר. בסוף הרצאה שלי תמיד יש נשים שנזכרות שהבעל שלהן בנסיעת עבודה לארה"ב או להודו, ואף אחד לא שואל אותן איך הן מסתדרות". יש רגשות אשם?
