דף הבית » יום 266, ענבל. לצאת מהקופסא

יום 266, ענבל. לצאת מהקופסא

כך נפגשנו: התקשרתי לענבל רגע אחרי שהעליתי את הראיון שרי. “מאיפה את מכירה את שרי?” היא שואלת “אנחנו חברות ותיקות, הבן שלה היה בגן של אמא שלי”,

 "במקרה זו הייתה היא", עניתי, “תמיד זה במקרה, כמו שעכשיו אנחנו מדברות”.

ענבל פנתה אליי וסיפרה לי על הגן שפתחה. סיכמנו שלא נדבר על הגן, כי זה לא פוסט שיווקי, אבל אחרי דקה חזרתי בי. ‘בעצם בואי נדבר על הגן’ אמרתי. ביום יום שלי, בעבודה, אני פוגשת לא מעט אנשים שחווים את הלבטים והקושי שענבל מתארת כאן. לפעמים זה ככה כשהולכים בדרך עצמאית. אז אנחנו פוגשים המון מעצמנו, ואין הנחות בדרך לצמיחה.

1. מתי הגיע הצורך לעשות שינוי?

זה קרה בסביבות יום ההולדת של גיל 40. בעיני עצמי אני שיא 'הריבוע’ ושיא היציבות, ככה שלא חשבתי שיהיה לי משבר גיל ה – 40, זה פשוט יצא בזמן הזה.

הייתי מאד קונבנציונאלית כל חיי. ניהלתי קריירה מסודרת במערכת החינוך. התחלתי בתעודה הוראה 'כי זה מקצוע לאמא’ והתקדמתי בסולם הדרגות בבית הספר, עד שהגיע שלב הניהול. אז הבנתי שאני במקום אחר. יום אחרי יום הולדתי ה – 40 ילדתי את בני הרביעי, ותוך כדי חופשת הלידה הבנתי שאני לא חוזרת.

2. אילו מחשבות הוציאו אותך מהמסלול?

בבי"ס התחילו לדבר על ניהול, ובבית מצאתי את עצמי כמעט לבד, בעלי היה בתקופה של 3 וחצי שנים על הקו לחו"ל. הרגשתי שאם אמשיך בקריירה בבי"ס, אפספס את הבית ואני אחת שלא יצאה מעולם לשבתון, רק נכנסתי לתפקידים.  פתאום רציתי את הזמן לעצמי, לתינוק החדש. הרגשתי שזו הזדמנות, ואז שהלכתי איתו לכל 'הדיאדות’ התחילו לרוץ לי רעיונות בראש.

3. להיות עצמאית?

כן, לפתוח גן מיוחד משלי. לא יודעת מאיפה באו לי המחשבות האלה. זה ממש לא אני. אני אדם שלא לוקח סיכונים ופתאום לקחתי את הסיכון הכי גדול מבחינתי והלכתי ללא נודע – אני לא באה מעולם העסקים,הייתי אחרי לידה רביעית, בעלי לא בבית והלכתי ולקחתי הלוואות. אם היום תשאלי אני לא יודעת להסביר את זה

4. מאיפה הגיע הרעיון?

פשוט החלטתי לעשות שינוי. לאמא שלי היה גן 42 שנה אבל לא חשבתי שזה מגיע משם, כי באותה תקופה שהתחלתי לחשוב על הגן, אמא שלי בדיוק סגרה את שלה ויצאה לפנסיה. יכולתי לקחת את הגן שלה, שכבר יש לו מוניטין וכולם מכירים, ולא עשיתי את זה.

רציתי ללכת על משהו חדש, משהו משלי, להמציא את הגלגל. למדתי יזמות וניהול עסק והיה לי ברור שאני אמשיך משהו שאני שוחה בו. כיוון שהייתי מורה לגיאוגרפיה, ונושא האקולוגיה הוא בתוכי, פתחתי גן שהוא כזה, עם הרוח שלי.

5. את שמחה על התעוזה הזאת?

לא בטוחה. מאד חשוב לי שתהיה יציבות ובטחון, וכעצמאית אין את זה ואת לבד. הייתי רגילה לעבוד בצוות והיום גם אם אתייעץ עם אנשים, הם לא תמיד מבינים, כי הם לא שם.

צריך לבנות מונטין. כל העניין השיווקי, הוא תהליך מאד איטי, סזיפי ברמות על. יש ימים שאני רצוצה. את יודעת שאת נותנת מיליון דולר ואת אומרת 'איך לא כל אחד מתעלף מאיך שזה נראה, ומהערך מוסף ומכל הטוב שאת מנסה להשקיע’ ולפעמים זה לא הולך, ומאד איטי.. ובעיקר מצליח מפה לאוזן והמלצות.

6. מה את עושה עם הקושי הזה?

בגן עצמו ביססתי צוות מאד מקצועי, אני ממשיכה בדרך. יש ימים שאני אומרת 'די זהו’, אבל אני לא מרפה, אני מביאה את שמחת החיים שלי. במקביל אני מנסה לתת לעצמי. אני יוצאת להליכות, אני עושה הרבה יותר לבית, יש יותר התקרבות, נמצאת עם הילדים בצהרים, מכינה להם אוכל, מה שלא היה כל השנים שהייתי עסוקה בבי"ס ובקושי הייתי פה.

(הנה עכשיו הבן שלי הביא הזמנה למסיבת חנוכה ואמר לי להגיד לסבתא שתבוא, הוא רגיל לזה..אמרתי לו שאני נמצאת ואני אגיע, הוא לא קלט שזה השתנה..ולחשוב שהלכתי להוראה כי זה מקצוע שמתאים לאמא.. )

אני מנסה לעודד את עצמי ואומרת שזאת תקופה שאני יכולה גם לנוח קצת, שאנצל את התקופה הזאת, כי לא תמיד זה יהיה כך. היום יש לי קושי במקום הזה, וגם כאב, באמת הייתי בטוחה שאיך שאפתח את הגן, אנשים יבואו. יהיו ימים טובים יותר, אנשים בטח ישמעו ויבואו. אני לא רוצה לוותר.

ענבל רימר-דגמי, גיאוגן >

 להגיב בפייסבוק | להרשם לניוזלטר שבועי | כל נובמבר דף הבית 

 Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365  

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים