דף הבית »  יום 291, נעה. על מה המהומה בלהיות אישה

 יום 291, נעה. על מה המהומה בלהיות אישה

כך נפגשנו: רגע לפני השיחה עם נעה, יצא מפה השליח של קפה. אני מבקשת ממנו שיתקן את החשבונית וירשום אותה של שמי ולא על שם האיש שלי, (טוב נו, ב ע ל י). “למה?” הוא שאל “אתם כבר לא נשואים?” עיניי הפקוחות לרווחה, שאלו ללא מילים, כאילו מה, לא יכול להיות שנניח, רק נניח, שיש לי עסק משלי?

וזה היה סיפתח מצוין לשיחה עם נעה על פמינזם. נושא שהולך ומתגלה בתוכי. קצת כמו נעה שמפסלת בחומר, מורידה שכבות עד שמגלה את הדמות. ככה אני מרגישה שדרך הפרויקט ובכלל ההתבגרות, מתבהר לי בברור רב יותר – מה המשמעות האמיתית של ‘להיות אישה’ בשנות האלפיים.

ואם כבר, אז דעו שבתנ"ך, נעה הייתה הפמיניסטית הראשונה, אחת מבנות צלופחד, שלחמה למען זכותה על ירושת אביה. נלחמה וניצחה.

1. למה את מפסלת נשים?

היום יש המון נשים שמתעסקות בנשים. כנראה יש פה משהו לא פתור, או שהיום יותר מותר. רוב הנשים סביבי מתעסקות בצורה כזו או אחרת בנשיות, או באיפה נשים עומדות בתוך הסביבה.

2. ובתוך זה לפעמים נדמה שכבר 'שמענו, ראינו’, איך את מצליחה לומר משהו אחר?

זה מאד אישי. אני מפסלת חברות מאד ספציפיות שלי. הן לא 'האישה האידיאלית’. אני לא מחפשת נשים שאני מייפה אותן במיוחד, ולא יצא מזה איזה פוסטר של אישה-קישוט. כל הנשים שלי לבושות, לא בערום, מין תיעוד ללבוש הירושלמי.. זה מביא אמירה אחרת – אישה היא לא קישוט.

3. מאיפה את מתחברת לאמירה הזאת?

יש דברים שבצעירותי היו יותר מובנים מאליהם. את חושבת אז, שיש לך שוויון זכויות מלא, עד שיום אחד את פתאום נתקלת במשהו אחר, או שאת מדברת עם נשים אחרות ורואה שכל מיני דברים שחשבת שהם ככה, הם בעצם בכלל אחרת. למשל אם חשבתי שהזוגיות שלי היא חצי חצי, ויש שוויון מלא, אז כשצריך סידור לילדים, אני פתאום מגלה שוואלה, ברור מאליו שזאת אני שדואגת לזה.

אני קוראת עכשיו ספר 'קוראת בתמרים’ של רלה מזלי, ספר על החיים שלה מנקודת מבט של אישה חכמה. בספר הזה היא אומרת, זו את שצריכה לדאוג לזה, שלפעמים הסידור זה יהיה הוא…

4. זה באמת עניין של להתבגר לתוך מציאות, ואז לגלות את מעמד האישה מקרוב

זה פוגש אותך בדברים קטנים ושוליים, שאת לא חושבת עליהם בתחילת החיים. זה שינוי של תפיסת מציאות. זה ברור מאליו שאם אנחנו עובדים באותה עבודה, נרוויח אותו דבר.

לאט לאט את מגלה שהדברים האלה לא תמיד נכונים. את מתחילה להתעסק בזה, להסתכל מסביב על החברות שלך, אלו שחשבת שהן תמיד עומדות על זכויותיהן, מקפידות על שוויון ואז את מגלה שגם שם זה לא בהכרח ככה.

את מגלה שכולן נאבקות על משהו, מי יותר, מי פחות. אלו מאבקים ששונים לגמרי מחיים רגילים של גבר.

5. למרות שלא לכולן זה מפריע, או לא כולן מבטאות את זה

יש בתוך זה דברים שהפליאו אותי, באוסף חברים שלנו, שכולם חושבים שהם מתקדמים והנשים שוות, את פתאום יכולה לשמוע אחד מהם אומר 'וואו, איזה כוסית’ וזה מטריף אותי. כשהיינו בני 30 ומשהו היה ברור שאני אגיד משהו, ידעו שזה מפריע לי והתייחסו לזה כאל 'נעה והניגו'סים הפמיניסטים שלה..’. אותי זה הפליא – איך לא לכל הנשים ברור שזו מילה מפלה? מורידה, מילה רעה?

6. את מרגישה שיש הבדל בין להיות אישה בירושלים, כמוך, לבין מקום אחר, נניח תל אביב?

להיות אישה בירושלים לא מרגיש לי אחרת מתל אביב. יש דברים שאני פוגשת בכל מקום. פעם אם הייתי עומדת בפינת רחוב ומחכה, כל גבר שעבר, היה בטוח שאני מחכה רק לו.. או כשאני הולכת לחנות לחומרי בניין לקנות ברזל לפיסול, אז המוכר אומר לי 'תגידי מה הגבר אמר לך שאת צריכה’.. זה באמת יכול להיות בכל מקום.

7. ובכל זאת יש בירושלים אטמוספרה אחרת

אולי אני מרגישה פה קצת חריגה בלבוש שלי. אם את לובשת משהו מסוגנן, מעבר לאפור שחור נגיד גופיה אדומה עם חצאית ירוקה, אז אולי יש יותר התייחסות. הרופא שינים העיר לי יום אחד שבאתי עם בגדי עבודה, שהנה היום אני לבושה 'רגיל’..והוא לא דתי או משהו.

אחרים לא מעירים, אבל יש את המבטים. בתל אביב את פחות מרגישה אותם, פה את יותר מודעת לעצמך.

8. ובתוך כל 'הפמינזם הזה’, את מרגיש שהתמתנת במהלך הזמן?

כן, קצת התמנתי. זה כבר לא פמיניזם לוחמני, אבל בתפיסה שלי את העולם, של איפה מקומי ומקומה של הבת שלי והנשים, אני לא חושבת שהתמתנתי בכלל. אני לא בעד הלחימה העיוורת וההרסנית, אבל בעד עמידה על המשמר יום ולילה. ככה חינכתי את הילדים שלי, את הבת שלי ואת הבן.

נעה ארד-יאירי , לבלוג > תקראו על “סינקדוכה”, (החלק מייצג את השלם)

 Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365 

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים