דף הבית » יום 294, אורית. אור גדול

יום 294, אורית. אור גדול

כך נפגשנו: אחד הדברים שמביאים לי אור בפרויקט הזה, הוא לפגוש אנשים כמו אורית. היום לא מכבירה מילים, ומפנה את הבמה לסיפור מיוחד. אורית, מנהלת בכירה בחברת היי-טק, בעלת חמישה ילדים, 3 ביולוגים ו- 2 שאימצה, אח ואחות, ממוצא אתיופי.

1. באיזה שלב החלטתם לאמץ?

היינו מאד צעירים כשהחלטנו על זה. תמיד אמרנו שיהיו לנו 4 ילדים, 3 ביולוגים ואחד נאמץ.

2. למה?

אני רוצה לדעת, כשאהיה בכסא נדנדה בבית אבות, שעשיתי משהו.. תמיד ראיתי את האחר, זה שחלש יותר. זה לא גרם לי לרצות להיות עובדת סוציאלית, אלא להבין שאם תהיה לי היכולת, אני אעשה משהו לאחר.

3. מתי הגיע הרגע שהחלטתם להתחיל את התהליך?

זה היה קרוב לגיל 40, כשכבר היו לנו 2 בנות מקסימות בגילאי 10 ו – 13. אני הרגשתי שמבחינתי זה מספיק, אבל בעלי רצה עוד ילדים. מצד שני, לא רצינו להביא ילד אחד, שיהיה עם פער כזה גדול בגיל, מהבת הצעירה. שנינו גדלנו ככה ואמרנו שאת זה אנחנו בשום אופן לא משחזרים. ככה הילד גדל לבד, עם הורים מבוגרים, יש חוסר קשר, לא רצינו.

החלטנו שבמקביל לניסיון להרות, נתחיל תהליך אימוץ.

4. איך התבשרתם שיש ילד שמחכה לכם?

עברו שנתיים עד שגמרנו את כל התהליך, ולא הצלחתי להיכנס להיריון. בעקרון בגלל שיש לנו ילדים ביולוגים, אנחנו אמורים לקבל ילד מגיל 5 ומעלה. אמרנו גם שלא משנה לנו מוצא, מין, גזע, העיקר שלא יהיה רקע של התעללות מינית מחלות נפש בהיסטוריה המשפחתית, ולא מחלות קשות. כל היתר מתאים.

בבוקר בהיר התקשרו מ'השרות למען הילד’ ושאלו את בעלי אם נסכים לקבל 2 ילדים יחד, כך נוכל לקבל זוג אחים בן ובת, בן בגיל 3 ואחות בת שנה ו- 9 חודשים. אמרנו ‘כן’ כי ממילא רצינו שניים, ורגע לפני שהיא סגרה את הטלפון היא אמרה 'אה, שכחתי להגיד שהם ממוצא אתיופי’.

5. איך זה מתגלגל מכאן עד שהם מגיעים אליכם הביתה?

תוך 4 ימים היו לי עוד 2 ילדים בבית. כבר למחרת ראינו את התיק הרפואי. יום אחר-כך נסענו למשפחת קלט, שם הם היו שנה וחצי.

6. מה הרגשת בדרך?

סקרנות מאד גדולה, התרגשות מאד גדולה לדעת איך הם מטופלים עד עכשיו, איך הם יקבלו אותנו. פגשנו אותם במקלט. הילד ישר ניגש לקבל חום.

הילדה, בת שנה ו-9, נתנה בנו זוג מבטי שיטנה. לא הייתה מוכנה לקבל את המתנה שהבאנו להם, לא הסכימה שנתקרב. היא אחזה באמא בציפורנים בצורה בלתי רגילה. לא הייתה מוכנה שיגעו בה. אחרי שעה וחצי ששחקנו עם הילד, הלכנו.

למחרת באנו עם הבנות, חשבנו שאולי הן ירכו אותה. שוב הוא התחבר, שיחק, צייר והיא לא הסכימה לשתף פעולה.

7. והיא אפילו לא בת שנתיים..

היא הייתה ממש ילדה. כבר דיברה, אפילו יותר טוב ממנו. היא הרגישה מייד שמשהו רע, מבחינתה, הולך לקרות. היה עוד מפגש למחרת, שבו הוא ממש בכה כשהלכנו, רצה לבוא איתנו והיא טיפה התרככה ולמחרת באנו לקחת אותם אלינו, ארבעה ימים אחר כך בדיוק.

8. היו לכם דברים? הספקתם להתארגן?

זה להכין בית ל – 2 תינוקות, תוך כדי עבודה ולנסוע לפגוש אותם. לא היה לנו כלום, הגדולה שלנו הייתה בת 10. הלכנו לקנות מיטות, מצעים, בגדים. במקביל חברה פרסמה בבלוג שאנחנו צריכים עזרה עם דברים וקיבלנו המון המון צעצועים וציוד, כמות אדירה. אנשים מכל הארץ, שלחו מכל טוב.

9. איך הייתה הפרידה, הילדה הסכימה לבוא?

הוצאנו אותם מהגן, עשינו פרידה מהמשפחה ואז הייתה תמונה שלא אשכח כל החיים.

הילד קפץ לאוטו בשמחה אבל היא לא הסכימה לבוא. הגענו למצב שהעובדת סוציאלית היתה צריכה לתלוש אותה מהידיים של האמא. כל הדרך היא ישבה עליי וצרחה. כמעט שעתיים של נסיעה שהיא לא מפסיקה לצרוח. זה היה בלתי נסבל בעליל. את יכולה לדמיין זעקות שבר של המקוננות על הקברים, זה היה אותו דבר. לא נרגעה לרגע.

לעומתה, הילד, כל כך התלהב ממה שראה בדרך. הוא לא ראה לפני כן משאית, ולא הבין מה זה הרכב הגדול הזה..

בבית היא התעייפה מהצרחות. שניהם נכנסו לחדר ופתחו את כל הצעצועים, אבל ממש הכל. הפכו את כל הבית. הם כל כך התרגשו מהכמות של המשחקים.. ואז הגיע הרגע של ארוחת הערב. שניהם ישבו לא אכלו. שביתת רעב, רוצים חזרה לשם. התחיל שלב של הסתגלות, ומאז כבר עברו 8 שנים.

10. זה 'אישיו’ מבחינתך שמוצאם מאתיופיה?

זה לא חיבר אותי לעידה, גם אין להם שום קשר. יש קבוצה של משפחות לבנות עם ילדים אתיופים, שנפגשים, יוצאים לטיולים, ומוצאים את המקום לדבר על החריגות. אנחנו בחרנו שלא לקחת אותם לכיוון הזה. מבחינתנו אין בכם שום דבר חריג, אז כן, יש לכם הורים לבנים ואתם מאומצים, ובזה זה נגמר.

11. עד כמה לדעתך הם הסתגלו?

הכי טוב לצטט 2 דברים שהבן אמר:

כשהוא היה בן 6 הוא שמע את הבת שלי אומרת לי 'אמא את מאד פולניה’. הוא שאל מה זה 'פולניה’ ואמרתי לו שזו מישהי שנולדה בפולין, כמו אמא שלי, וגם שם בצחוק למישהי שנורא דאגנית. הוא שתק כמה דקות ואז הסתכל עליי ואמר 'אני פולני. אם סבתא שלי פולניה, אז גם אני, הנכד שלה, פולני…’

ועוד אמירה הייתה לפני שבועיים. נסענו לטייל והוא הזמין חבר. הילדים שאלו איפה נאכל ואמרנו במסעדה. החבר אמר שהם אוכלים במקדולנד'ס, כי הם אוהבים המבורגרים. הבן אמר לו 'אנחנו אשכנזים, אוהבים לאכול במסעדות חומוס, צ'יפס וסלטים..’

12. ואת, את יודעת להגיד מה הסיבה שבחרת בהחלטה הזאת?

אני אדם של אקסטרים, תמיד מחפשת אקשן, מחפשת את ההר הבא. יכולתי לומר בשביל מה אני צריכה את זה, יש לי ילדים, יש לי עבודה מאתגרת, יכולתי לחיות אחרת, אבל זה לא קורה. לא הגעתי לשלב שאמרתי חבל שעשיתי את זה.

 להגיב בפייסבוק | להרשם לניוזלטר שבועי | כל הנשים |דף הבית 

 Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365 

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים