תפריט
כך נפגשנו: בהמשך, מקרי כמובן, לשיחה אתמול על גניקולוגיה ברפואה הסינית, ראיינתי את אחינעם, שעוסקת בגניקולוגיה ברפואה מערבית.
יצאתי מהראיון מהורהרת. איך זה יכול להיות? הרי לא פיתחו את הרפואה אתמול, איך זה שרק עכשיו הרפואה המערבית מכירה וחוקרת בבעיות האלו של נשים? איך זה יכול להיות שאנחנו הולכות לרופא והוא אומר ‘זה יעבור’, כשבעצם יש טעות באבחנה והאישה לא מקבלת מענה הולם, כי לא מספיק חקרו, למדו, יודעים על הנושא?
אני מקווה שאחינעם צודקת. שהמגמה של יותר נשים ברפואה בכלל, ובגניקולוגיה בפרט, יעשו את ההבדל.
1. מה הביא אותך לעסוק בגיניקולוגיה?
יש הבדל בין מה שהביא אותי לתחום בעבר, לבין מה שאני עוסקת בו היום. כסטודנטית לרפואה זה היה נראה לי תחום מגוון מהבחינה הרפואית, יש בו גם כירורגיה וגם רפואה פנימית, וגם כי זה נראה לי תחום מאד אופטימי, בגלל הפוריות והלידות.
היום, הלכתי לתחום מאד אחר. אני עוסקת במחלות של הפות והנרתיק. כל המחלות שגורמות לנשים אי נוחות באיבר המין. תחום שכמעט ולא קיים כתחום נפרד.
2. מהדברים האלה שהרופאים אומרים 'לא נורא, זה יעבור..’?
כן ויש גם את 'תלמדי לחיות עם זה’. גרד, הפרשות, אודם, כאבים, כל מיני הצקות כאלה. זה לא נורא שזה קורה מפעם לפעם, אבל יש נשים שזו המציאות היום יומית שלהן.
המענה שהן מקבלות, לא מספק. זה תחום בעייתי כי הוא נופל בין דיסציפלינות. יש פה תלונות על הגבול של מחלות זיהומיות וגם רפואת העור, אבל מי שהנשים פוגשות זה את הגיניקולוגים, שלא עברו הכשרה בתחום של מחלות עור ולא תמיד יודעים לזהות את המחלות.
3. מתי הבנת שזה מה שאת הולכת להתמחות בו?
בשנה השלישית שלי, כשהייתי רופאה בהתמחות, ישבתי בקופ"ח וראיתי המון נשים מתלוננות על גרד, אודם וכאבים. כמו כולם הייתי בטוחה שזו פטרייה, וככה טיפלתי בהן, אבל הנשים חזרו והבעיה לא נפתרה להן.
הבנתי שיש בעיה בתחום הזה, והתחלתי לחפש עזרה מסביב. ראיתי שהרופאים היותר ותיקים, לא ממש מבינים ממה הן סובלות והמשפט 'זה דבר שכיח ויש דברים שלא יודעים וצריך לחיות עם זה’ נראה לי מאד לא סביר.
התחלתי לחפש באינטרנט וראיתי שבחו"ל יש אנשים שמתעסקים רק בזה. הזמנתי ספר מאמזון ואז הבנתי שיש עשרות ומאות של בעיות בתחום, שלא שמעתי עליהן. זה היה הרגע שידעתי שבזה אני הולכת להתמחות בחיים שלי. נסעתי לארה"ב והתמחיתי במשך שנתיים.
4. עם איזו בשורה חזרת?
אני אומרת שטיפול טוב מתחיל באבחנה מדויקת. יש נשים שכל העניין מגיע מרגישות בעור לחומרים כימיים, מגע בסבון מסוים, מרכך כביסה, וברגע שמפסיקות להשתמש בזה, התופעה נעלמת. אבל בגדול, הבנתי שיש פתרונות ויכולת לעזור הרבה פעמים לדברים שלא חשבו שאפשר.
5. כמו מה למשל?
יש המון נשים שסובלות מוסטיבוליטיס, שזה כאב בזמן קיום יחסי מין או חדירה לנרתיק. הן מסתובבות חודשים ושנים עם אבחנות שונות, הדימוי הגופני שלהן נפגע, והחיים הזוגיים. הרבה פעמים אומרים להן שזה משהו ריגשי, היו כאלה שהפנו אותן לפסיכיאטרים, וזה בכלל משהו מאד פיזי.
שאומרים לנשים כאלה שיש לדבר הגדרה, ואפשר לעזור להן לפתור את זה, זה כבר עוזר מאד לפתור את הבעיה.
6. מוזר שזה תחום לא מוכר. זה לא שהנשים של היום המציאו את הבעיות האלו. לא כאב לפני זה?
קודם כל זה תחום מאד לא הרואי, לעומת מיילדות ופוריות. דבר שני, זה מסוג המגיפות השקטות. נשים לא תמיד מדברות על זה, גם לא עם האנשים שקרובים אליהן.
יש אצל נשים משהו שקט בקבלה של זה. הן מסוגלות לחוות כאב ואי נוחות במשך שנים. הן יחשבו שזו גזירת גורל. אני שומעת משפטים כמו 'אפילו לא ידעתי שזה לא אמור לכאוב לי’..
היום אני חושבת שזה משתנה. ככל שהמקום של נשים בחברה הופך ליותר מובן, כך התחום של גינקולוגיה הולך ונכבש ע"י נשים, והן מביאות את הצד שלהן בטיפול מול המטופלות.
7. את מרגישה שאת מטפלת אחרת?
אני באה ממקום מאד רגשי. יש הרבה התייחסות רגשית בצורה שאני תופסת את התחלואה ואמורה לטפל בה. לטעמי ככה הטיפול הרבה יותר מוצלח. זה לאו דווקא כי אני אישה, אלא כי ככה אני חיה את החיים שלי.
אחינועם לב-שגיא
להגיב בפייסבוק | להרשם לניוזלטר שבועי | כל הנשים |דף הבית
| 
