דף הבית » יום 337, אסנת. חופשיה ומאושרת

יום 337, אסנת. חופשיה ומאושרת

כך נפגשנו: יש משהו שחוזר השבוע בראיונות – ההליכה הזאת בתוך מסלול מוגדר בחיים, ופתאום דחף אדיר לשינוי או מציאות שמכריחה לעשות שינוי דרמטי, לעבור נתיב.

כמה קשים לנו השינויים. לכמה אומץ והקשבה פנימית, לכנות, אנו זקוקים כדי לבחור באמת בטוב  עבורנו. זה בכלל לא פשוט, לפעמים זה אומר להשתחרר מכבלים של ברזל, אבל בתמורה מרוויחים אוויר לנשימה. מרוויחים חיים.

1. מה היה עד לפני שנתיים?

חייתי 25 שנה כאישה חרדית בירושלים, הרבה שנים בזרם הליטאי, אח"כ הברסלבי. גידלתי את 9 ילדיי, וקצת את נכדיי. אני מטפלת ברפואה אלטרנטיבית, ומזה התפרנסתי. הייתי מאד פעילה בתוך החברה, עוסקת במצוות, במעשים טובים.

2. מה השתנה?

חזרתי בשאלה, עזבתי את ירושלים, נפרדתי מבעלי.

3. מה היה הדבר שבסוף הביא אותך לעצור, והחלטת לשנות?

זה תהליך שהתחיל לפני כמה שנים והתרחשו בו שני דברים. בתי, שהיום בת 21, הייתה אז בת 14. היא הייתה במצב של התמרדות נגד המערכת החרדית והחוקים החברתיים שלה. רצתה ללכת בדרך שלה, מה שבא לידי ביטוי בלבוש שהיה הרבה יותר משוחרר. (הם קוראים לזה מודרני..), קראה ספרות חילונית ואח"כ גילנו שהיה לה גם חבר, שהפך להיות בעלה..

ההתנהגות שלה לא הייתה מקובלת, ומבחינתם הייתי צריכה לבחור אם להוציא אותה מהבית, ולהוקיע אותה.

4. מה את ראית בהתנהגות שלה?

באותה תקופה, למדתי הנחיית קבוצות, ושם מצאתי שהסיפור שלה, הוא שיקוף של עצמי. זה הרצון שלי בחופש, בחופש בחירה, במרחב, ובעיקר בחופש איך לנהל את החיים.

במקביל הבת הגדולה שלי, עברה תהליכי גירושים קשיים וכואבים במשך שנתיים, בגלל שידוך שיקרי. אני אמא מאד דומיננטית, עם קשר מאד חזק לילדים, ודרך המקרים האלו הרגשתי שקבלתי סימן, שאין לי יותר מה לעשות שם, התפקחתי.

5. הרגשת שאת רוצה לחזור בשאלה? לא רק להתנתק מתוך החברה?

כן כי פתאום קלטתי שהחיים שם היו מאד כפייתיים, ולא מוצדקים. למשל עניין החתונה. כדי שהבת שלי תתחתן עם מישהו מובחר, היינו צריכים לשלם הון עתק של כסף. אם אין, יש פשרה בבחירת החתן על רקע כספי. כך היה עם הבת שלי.

6. על איזה סכום מדובר?

כדי להבטיח שידוך ממש טוב, זה מגיע ל – 60,000$

7. זה  ה מ ו ן

לגמרי, אנשים נקלעו לחובות, לבעיות נפשיות ופיזיות כתוצאה מלחץ נוראי, הושרשו מנהגי ‘שנור’. זה מעלה בעיקר את התחרותיות סביב עבודות. אין מבחר עבודות שפתוח לקהילה החרדית, יש מבחר מצומצם ששמור לבעלי פרוטקציות או מי שמצליח להשיג בתחרות. לעבוד בחוץ, זה לא מקובל, כי זו חברה ששומרת על עצמה, בקיצור אם לך כסף, אין הרבה סיכוי..

זה קומם אותי, גם כל החינוך הזה של 'תביאי כמה שיותר ילדים, שבעלך ילמד תורה כל היום’ ובסוף יגידו תביאי כסף.. ממש לעג לרש.

8. מה חיזק אותך בתקופה של השינוי?

אני עוסקת בתחום האלטרנטיבי, ומחוברת לעולם המודעות, כך שעשיתי עבודת צמחיה ותמיכה מאד רצינית. אמרתי לעצמי ללכת עם האמת ולא לוותר. ניהלתי שיחות מסביב, ביטאתי את עצמי.

בעלי לשעבר, לא הבין למה הפכתי להיות חילונית, אבל הבין מה מפריע לי. גם הוא סבל מאותם דברים וידע שזה נכון. גם הרבה חרדיות הסכימו איתי, אבל רובן לא יעשו מהפך דרמטי בחיים. אני הרגשתי שאני לא יכולה להישאר.

9. עם אילו פחדים עזבת?

שהילדים שלי יפגעו. היום אף אחד לא נשאר חרדי, כולם דתיים פלוס-מינוס, אבל זה המשקל של הגירושין, וזה שאני הופכת לחילונית, בעוד שאותם חינכתי על ערכים אחרים. בסופו של דבר הם היו בשלים לזה. חלקם לא הבינו למה לקחתי את זה רחוק מידיי ונעשיתי חילונית.. אבל הם מכבדים אותי ואני אותם, אז ככה שזה בסדר.

10. מתגעגעת למשהו משם?

לא ממש לא, לכלום. אני מתגעגעת רק לילדים הקטנים שלי, שגדלים עם אבא שלהם.

יצאתי מירושלים שבורת לב, בלי כלום. לא האמנתי שאוכל לקום מהדבר הזה. הייתי במשבר אמון טוטאלי. אחרי הכל מסרתי את נפשי בכל מה שקשור לחברה הדתית – גדלתי את ילדיי במסירות נפש, נתתי לבעלי ללמוד במשך שנים תורה, נאבקתי כלכלית ויחד עם זאת לגדל ילדים מטופחים כמיטב יכולתי. גם היינו סוג של מיתוס זוגי, כל מי שרצה דוגמא לזוגיות טובה, הצביע עלינו.

פתאום הרגשתי שנשארתי כמו עלה נידף, ויאללה לכי תחדשי את הבריאה. הייתי בלי כסף, את כל הקליניקה השארתי שם. פתאום הייתי צריכה לבנות הכל מחדש, בזמן שהייתי אמורה לשבת עם הנכדים ולרוות נחת..

עברתי שנים אומללות, אבל בנחישות. כל הזמן נצמדתי לעשות עבודה עם עצמי ועשיתי את זה. כתבתי על זה ספר ואני מקווה שיפרסמו אותו.

11. ממה את נהנית היום?

מהחופש ! אני עושה מה שאני רוצה. הילדים תומכים בי, אני מרגישה שאני מקבלת מהם תמיכה ועידוד. 'אמא תעשי מה שטוב לך’ הם אומרים, ואני רק את האישור הזה הייתי צריכה, רק מהם.

אסנת כהן

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים