תפריט
כי חייבים!! עד עכשיו התאפקתי דיברתי על
אבל הדבר העיקרי שמציף אותך ביפן זה האוכל! הוא בכל מקום
בהתחלה קשה לעכל את כמויות האוכל שנמצאות מסביב, בעיקר בערים הגדולות – מסעדות, דוכנים, שווקים, קומות אוכל ענקיות בקניונים, בתחנות רכבת, המוני חנויות נוחות עם מדפים עמוסים. זה נראה כאילו המדינה הזאת רעבה כל הזמן. המבחר מסחרר לא פחות – מנות צבעוניות מפתות מנצנצות מכל פינה. אדם הולך ברחוב ודגמי פלסטיק בוהקים לוחשים לו "תאכל אותי, תאכל אותי" ואין לו ברירה אלא לאכול
אישה אגב, תנהג אחרת. לפחות אישה אחת שאני מכירה היטב. לרוב היא תחשוב מה יש לה ברשימת 'מה אני חייבת לאכול ביפן', אח"כ תעבור לרשימת 'מה כבר אכלתי היום', תעשה חישוב קצר של הערכים התזונתיים, אם זה עם סוכר, גלוטן, חזיר, צלופחים ובסוף, כנראה אחרי שעה של לבטים, תסגור על אוכל הודי. טבעוני.. קרה, קורה. יפן מבלבלת חושים
,בראש נקטתי באסטרטגיית 'פקמן' – לפתוח את הפה ולאכול מה שרק נכנס, במציאות זה היה יותר רגוע, כי בכל זאת כמה אפשר
כבר בהתחלה נסגור פינה עם ה-מנה היפנית האהובה (עליי), הראמן. למרות שיש כל כך הרבה ורסיות שונות של ראמן, ההבטחה (כמעט) תמיד מתקיימת – זו מנה נוחה – מרק ועוד כל מיני דברים שסיכוי סביר שיהיו טעימים ומשביעים. יש עוד הבטחה ש(כמעט) תמיד מתקיימת – הציר של המרק יהיה מחזיר. מה שמייצר לי בעיה קטנה- את זה אני לא אוכלת והופ 98% מהראמנים ביפן לא אופציה. מצד שני שמרו לי את ההכי טוב, בעולם, ושלא יהיה על זה ויכוח בכלל – ראמן טבעוני. כן, כן
טבעונופובים לא להיבהל! אין ספק שאם רק תנסו, תשאירו צלחת בוהקת ותבקשו עוד. מרק ראמן עם הירוקים הנכונים, בוק צ'וי, נבטים, אטריות אורז, בצל סגול, ירוק ולבן, שבבי סויה (טעים. טעים. מבטיחה), וממרח שומשום שחור, טחינה שחורה, שזה פשוט פשוט אך גובל בגאונות.
זה לא שהייתי רעבה אחרי המרק, אבל מי יגיד לא לגיוזות פריכות וטעימותתת כל כך? כן, גם טבעוניות
עוד מרק ראמן שנשאר לי ב 2% שאני יכולה לנסות, היה עם הברקה – ציר סרדינים! המסעדה נמצאת באחת הסימטאות בגולדן גאיי. אחרי שעומדים בחוץ בתור, מישהו יורד מהמדרגות וקורא לך למסעדה למעלה, בקומה השניה. מסעדה מז'אנר האוכלים-הולכים, 8 מקומות ישיבה ומלאה 24 שעות רצוף. את האטריות מכינים במקום, כמו גם את שאר המרכיבים של 2 המנות האפשריות – ראמן עם חזיר, בלי חזיר. בוחרים במין מכונה כזו מה רוצים, משלמים, ותוך כמה דקות נוחתת עליכם קערה שאפשר לעשות בה אמבט לפעוטות, ויאללה בתאבון. הסרדינים מורגשים מאד בטעם ולמי שכמוני אוהב את זה, זו חגיגה
בהרבה מקומות ביפן ראיתי אנשים שאוכלים ראמן כבר לארוחת בוקר. שואבים את האטריות בקול, מתמלאים אדים מהמרק, ותהיתי – באמת? כל זה על הבוקר? געגועים לחביתה וקצת ירקות עלו בי, ואז גיליתי שיש אופציה לארוחת בוקר היפנית.
אם ברגע זה אתם יושבים במקום והזמנתם ארוחת בוקר יפנית, ואין לכם מושג מה זו ארוחת בוקר יפנית – אקדים ואומר- בהצלחה! אכין אתכם שתקבלו ארוחה שכוללת דג כלשהו, וריאציות מגוונות של טופו, קצת חמוצים, אצות, אורז דביק, וכמובן מרק מיסו, שזה בדיוק מה שמתחשק לכם בשמונה בבוקר. בהתחלה זה מוזר, קונספטואלית, אבל תמיד אפשר לספר לעצמכם שבעצם עכשיו צהריים באמריקה, וזה דווקא בסדר. בעיקר שזה כל כך מעוצב ויפה
לצד זה היה 'מעדן' סויה מוקצף. מרקם של 'דניאלה', רק בטופו וגם חם ומלוח
במקום אחר שישנתי בו, בריוקאן, ארוחת הבוקר הייתה עוד יותר מסורתית ומאתגרת, אבל אני לא יכולה להתכחש לעובדה שאני מתגעגעת (גם) לזה
ואם תשנו ליד שוק הדגים יש סיכוי טוב שתסתפקו בכמה נגירי, סשימי, טריים מאד מאד
נעצור פה עכשיו, לא ציפיתם שנסיים עם האוכל בפוסט אחד.. יש עוד מתוקים, וירוקים, ואוכל רחוב, ומכונות שתייה, לאט לאט
–>>> Best Vegan Ramen Soup & Damaplings – T's TanTan >> Tokyo Central Station & more
–>> Sardin Ramen, Nagi >> Goldan Gai Tokyo
–>>Amazing +Design breakfast – Wired Asakusa>>
–>> Traditional Breakfast – Fukuzumiro Ryokan>>
