שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 174, אמא של קטי

זו את אמא של קטי? עבר הרבה זמן מאז צולם הסרט של רחלי שוורץ, שסיפר על קטי, בתך, אבל אני לא יכולתי שלא להתמגנט אליך. ראיתי אותו רק השבוע, ומאז את אצלי בראש.

אני מסתובבת ברחובות קרית שמונה, כאן הבית שלך. עכשיו אמצע היום וחם ובתוך האנשים אני מנסה למצוא את דמותך. אני מחפשת בעיניי אישה שסוחבת עולם שלם על הכתפיים, למודת הרבה מידיי סבל ומעט רגעי אושר ועדין מתהלכת גאה בגב זקוף עם פנים חתומות במבט של כוכבת מקומית ״השם שלי פעם עשה פה הרבה רעש״.

אני עוברת ליד בתים עזובים, מתהלכת בשקט, מנסה לשמוע את נביחות הכלבים. 30 כלבים שאת מגדלת בביתך. עכשיו שום נרקומן או מי שלא נותן לך כבוד, לא יתקרב אליך. 30 כלבים וכל אחד הוא כמו ילד עבורך. ראיתי איך את מחבקת אותם, אומרת להם מילים במרוקאית של אהבה ׳ש׳כופרה עלק, יא רג׳ל, אהבה של אמא׳ ומנשקת אותם.

לא שחסרים לך ילדים, נדמה לי שיש לך עשרה, ובהם את קטי שהיא באמת מקסימה. ויש את זו עם העיניים הירוקות, ילדה יפה, שאבדה לך. עוד משקולת שאת נושאת בלבך.

אני לא רואה אותך פה, ברחובות מוכי החום. לא באמת חשבתי שאמצא. ואם הייתי רואה, מה הייתי אומרת לך? יש פה הרבה צללים של נשים שיכולות להיות את, אבל אף אחת היא לא בדיוק. הסיפור שלך הוא חד פעמי.

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים