שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 175, מרים. אמנות הלידה העצמית

כך נפגשנו: מרים זו המיילדת השנייה שאני מראיינת בפרויקט.  רונית, מיילדת בית, הייתה המרואיינת הראשונה. אז, בנקודת ההתחלה, הרגשתי שאני בעצמי צריכה ליילד את הפרויקט החוצה.

עכשיו מגיעה מרים, מיילדת בדואית כבר 30 שנה בבית חולים האנגלי בנצרת. היא מדברת על להיות מיילדת ואני, אולי רק אני, יכולה למצוא את ההקבלות למה שאני מרגישה בשלב הזה, עוד רגע באמצע הדרך בפרויקט. לעבוד במדידות, עם הקשבה פנימה ולהמשיך לעשות מתוך דיוק ושחרור.

1. בחרת להיות מיילדת?

לא חשבתי על זה. הגעתי לבית חולים האנגלית בנצרת בגיל צעיר כדי לעבוד. אפילו לא סיימתי ב"יס תיכון. אני באה ממשפחה גדולה ולא התאפשר לי לסיים. אחותי עבדה שם כאחות ואני הצטרפתי, הייתי כח עזר.

אחרי תקופה שם האנגלים רצו להכשיר צוות לפני שהם עוזבים את בית החולים. זאת היתה ממש מתנה בשבילי. יצא שאני נכנסתי למסלול, למדתי, עשיתי השתלמויות וסיימתי כאחות מילדת מוסמכת. המון לימודים, אפילו נסעתי לאנגליה, המקום היחיד בעולם שעושים תואר שני במיילדות. סיימתי ב 95 ומאז אני מפקחת מיילדות.

2. להיות מיילדת זה סוג של שליחות, של נתינה אדירה

אני מרגישה שאני שליחה, לעזור לנשים בעולם. כל חיי עסקתי בנתינה מאד גדולה. תמיד עזרתי לכולם ולא חשבתי על עצמי. בשנת 2000 התחזקה בי התחושה הזאת. הבנתי  שאני נותנת ונותנת ומשאירה את עצמי לסוף, ואז כבר אין לי אנרגיה. עבור עצמי אין לי אנרגיה אבל לאחרות הייתי יכולה להפוך את העולם, להוביל תהליכים, להלחם.

3. הבנת למה את עושה את זה?

זה בא מהבית, מאמא שלי, היא בת 90 היום. אנחנו 10 ילדים ואמא שלי אישה שחשוב לה לתת, חשוב לה מה אנשים יחשבו עליה, ולקחתי את זה משם.

4. בקול שלך שומעים ששינית, שהפסקת

התחלתי לחשוב יותר על עצמי ולגלות מה קורה לי. התעייפתי, איבדתי הרבה אנרגיה. ציפיתי שכולם יהיו אותו דבר, יתנו כמוני וזה כמובן לא קורה. היה לי הרבה כעס וריב עם הצוות והרגשתי לא טוב.

5. היה איזה אירוע, משהו מסוים שקרה, שהביא את המפנה הזה בחשיבה?

כשחזרתי מאנגליה, בשנת 97 לקחתי את התפקיד של המפקחת. עבדתי המון עד 2 עד 3 בבוקר. הלכתי משם למחלקה וראיתי שאנשים לא עושים את מה שקבעתי. כעסתי, הייתי עצבנית ורבתי עם כולם. הרגשתי מבודדת ומשם התחלתי לחשוב שבעצם אני לא תורמת לאנשים ואני עושה נזק לעצמי.

6. מה עזר לך לראות את זה?

ידעתי שאני צריכה להירגע תקופה די ארוכה. בשנת 2,000 כשהתחלתי לעשות כל מיני קורסים והדרכות להכנה ללידה, כמו פסיכודרמה ועבודה עם מדריכה קלינית, התחלתי ללמוד על עצמי ואז נפל לי האסימון לדאוג לעצמי יותר.

עד אז שיניתי קצת אבל לא ממש. התחלתי לדבר ולהתייעץ עם אנשים על זה. אני זוכרת שהמפקחת שלי, אמרה לי  “תעשי שינוי של 1% זה גם בסדר. קחי נשימה עמוקה ותנסי להשפיע בכל מיני דרכים שלא יהיו נגדך”. זה התחיל משם, והבנתי את השאר בצורה עמוקה יותר דרך הקורסים. למדתי וגיליתי יותר על עצמי, התחלתי להירגע, להבין תפיסות, ולזרום עם אנשים יותר.

7. במה בא לידי ביטוי השינוי

שמתי גבול כמה אני יכולה לתת לאחרים. אני רוצה לתת לעצמי, אני אוהבת את עצמי. היום אני עושה הרבה דברים לעצמי כמו למשל יוצאת לחופש, עכשיו אמרתי שאני רוצה להתנתק, סגרתי את הטלפון ויצאתי לחופש אצל אחותי בירדן, וכשחזרתי לקחתי חופש ונחתי עוד קצת בבית, הייתי לבד עם עצמי בשקט.

היום אני מתחברת יותר לאנשים, אני מבינה, שקטה יותר, אני מאד מבסוטית. אני מרגישה בשנים שהגעתי לאושר.  אני יודעת מה אני רוצה, מה אני לא רוצה. אני בטוחה בעצמי. יש לי הרבה רוגע, הרמוניה ואני יכולה לתת בכיף, בלי עצבים, בלי כעס ואני חיה את החיים שלי על מי מנוחות.

8. מכל הידע שלך, מה לדעתך נשים צריכות ללידה רגועה?

1.חשוב שנשים יכירו את עצמן, את הכוחות שלהן. להתחבר גוף ונפש, להתנתק מהעולם החיצוני ולהכיר יותר את עצמן

2. כולם רוצים להשפיע על קבלת ההחלטה של היולדת, הצוות, החמה, למרות שהיולדת יודעת יותר טוב מה היא רוצה. היא כן מרגישה והרבה פעמים אנשי מקצוע משנים את ההחלטה שלה. היולדת צריכה להתמקד במה שהיא מרגישה.

מרים שיבלי.

להגיב בפייסבוק  | ניוזלטר שבועי | כל אוגוסט |דף הבית

 

           Email Marketing Powered by MailChimp|    יוני     נשים 365

 

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים