שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 184, אילנית. לקפוץ מעל גובה הדשא

כך נפגשנו: התחלתי את הראיון עם אילנית, והכל היה נשמע מאד נורמלי. ממש ‘ההמנון לנורמליות’. אילנית בחורה שקולה, נעימה, ואפילו עכשיו שבוע אחרי שנישאה, תקופה של שיא בחיים, היא מסתכלת על החיים בצורה מאד מפוקחת ומתונה.

 "מאיפה כל הנורמאליות הזאת?“ שאלתי

"כנראה מהילדות בקיבוץ”

“דווקא משם?”

“כן, הייתי חייבת ללכת בתלם, לא לחרוג מהשורה. זאת הייתה האווירה, בעיקר כשאת גדלה במסגרת של לינה משותפת” ומפה אנחנו מתחילות:

1. לינה משותפת? זה לא משהו שכבר עבר מין העולם?

היום כבר אין בקיבוץ שלנו, אבל כשהייתי קטנה הייתי בלינה משותפת מגיל 3 חודשים ועד גיל 12, עד מלחמת המפרץ. כל יום היו 4 שעות בלבד שיכולתי לראות את ההורים. בשעה 20.00 חוזרים לבית ילדים, יש שם שומרת לילה ששומעת אם מישהו צריך משהו והבית עצמו נשאר פתוח כל הלילה. זה היה ממש כל יום, כל יום, שישי, שבת, חג.

2. ואם בכל זאת רצית לישון עם ההורים?

פיזית לא היה מקום. הבתים נבנו ככה שאין מקום.

3. את זוכרת איזו תחושה הייתה לך?

הרבה ילדים שגדלו ככה, מסתובבים עם תחושת יתמות מאד גדולה. אין באמת תחושה של משפחה. הייתי עם שכבת הגיל שלי 24 שעות ביממה, לא עם ההורים שלי. עד היום אין באמת הרגשה של משפחה. זה גם משאיר אותך לקבל החלטות אישיות לבד, הרגשה מאד גדולה של לבד.

4. איך ההורים שלך קיבלו את זה?

אבא שלי גם היה בלינה משותפת בקיבוץ וזה היה נראה לו טבעי. אמא שלי באה מאנגליה, זה היה לה קשה, אבל כיוון שהיא רצתה לגור בקיבוץ, לא הייתה לה ברירה.

5. מתי הבנת שאפשר גם אחרת?

אולי בצבא שראיתי בנות אחרות, את הקשר החזק שלהן עם הבית. שיש להן בסיס.

בגיל 12 עברתי לגור עם ההורים שנה-שנתיים, אבל זה לא היה טוב. די מהר מצאתי את עצמי ישנה במוסד החינוכי שיש לנו בקיבוץ, עם ילדים בשכבת גיל שלי מכמה קיבוצים באזור. ככה שאפשר לומר שלא גרתי עם ההורים כמעט אף פעם.

6. דברנו על ללכת בתלם, היום את כבר מרשה לעצמך לסטות מהדרך?

התחלתי לעשות את זה ברגע שפתחתי את העסק, והייתי צריכה לשווק את עצמי, לדאוג שישימו לב אליי. היום אני יודעת שאני רוצה לצאת מהקונכייה, שהיא אמנם מאד בטוחה, אבל אני רוצה לבלוט.

7. התחתנת לפני שבוע, שזה ממש טרי.. עם אלו חלומות את באה לנישואים?

משפחה חמה, ילדים, החתונה עושה חשק לילדים.. ששוב פעם תהיה התרגשות כל המשפחה סביבנו, שתישאר החברות טובה, התמיכה הדדית..

8. יש לך איזו תמונה בראש לגבי הקשר עם הילדים?

לא.. אני כנראה אשלים את החסכים, את מה שאני לא קבלתי. קצת קשה לי להסתכל כל כך רחוק, אבל אולי כשתהיה לי בת, אז אני רואה תמונה שאני משכיבה אותה במיטה עם נשיקת לילה טוב.

אילנית ירדן >

להגיב בפייסבוק | ניוזלטר שבועי | כל אוגוסט |דף הבית

  

  Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים