כך נפגשנו: התקשרתי לדיתה בשעה 14:30, בטח לא הייתי שמה לב לזה, אם דיתה לא הייתה מעירה את תשומת ליבי ‘זה בסדר’ היא מרגיעה אותי כשאני מתנצלת, אצלי זה אמצע היום.. 'אני נחשבת ל"עוף מוזר" פה, אם הייתי כמו כולם, בטח הייתי ישנה עכשיו צהרים ולא עונה לך’.
עניין אותי להבין מה זה אומר לא 'כמו כולם’, הקשבתי. והבנתי שמעבר לדעות השונות, דיתה מסמנת את ההבדל בינה לאחרים דרך ההקשבה. היכולת לא רק לזרוק את עצמך החוצה ולדבר, אלא קודם באמת להקשיב, זה העניין. זה מה שיוצר את ההסתכלות הייחודית, בעיניי זו יכולת מופלאה, נדירה במחוזותינו, אומנות הזן.
1. למה את מתכוונת שאת אומרת שאת "עוף מוזר" ?
אנשים סביבי הולכים בקו. בתוך מסגרות. הם לא מנסים להבין אחד את השני. הם לא מקשיבים אחד לשני. למשל, 2 נשים שמדברות האחת עם השנייה, כל אחת מדברת, אבל אף אחת לא מקשיבה לשנייה. האחת עונה לפני ששומעת את השאלה. אם אני אגיד משהו על עצמי, היא ישר תכניס את עצמה באותו נושא.
כשאני רוצה לומר משהו על עצמי, אני רוצה שיקשיבו. אני אומרת לא כדי שישמעו, אלא כדי שיקשיבו ויתייחסו למה שאני אומרת.
אני מנסה להבין את הדברים אחרת, יותר רחב.
ישנם מקרים, שאני מוכנה ל"הסתכן" בחשיבה אחרת. לא אחת יצאתי מלאת סיפוק והתרגשות משיחה בלתי צפויה עם אדם אקראי, שהתפתחה עבור שנינו להזדמנות לצמיחה וגדילה.
2. מה את עושה במקום לדבר?
אני לא מוותרת על שיחה טובה, מזינה ומעניינת, אני פשוט יודעת לחכות בסבלנות לרגע המתאים ולאדם הנכון. בנוסף אני קוראת המון בכל התחומים, ומפתחת לעצמי את הפילוסופיה שלי לחיים.
3. תני טעימה ממנה
למשל מה זה ספקטרום? זה כל הצבעים נכון? מה קורה אם את מסובבת את הגלגל מהר? הספקטרום נעשה לבן. אפשר לחשוב שהלבן הזה, הוא כלום, צבע של אויר, אבל זה החיים. החיים מורכבים ממיליון ואחד דברים, אבל הסך הכל זה החיים – אנחנו מקטלגים – זה מכוער, זה טוב, זה רע וזה מסכן, אנחנו כל כך מקשים עצמנו בקיטלוג הזה, במקום להבין שאלו הם – החיים.
4. איך את מסתכלת על החיים שלך
אני מרגישה טוב רק כשאני מדברת עם אחרים. כשהתחתנתי היה לי נפלא, ומאז שהתאלמנתי קשה לי עם עצמי. אני מעדיפה לדבר ולהקשיב. כשאני מקשיבה לאנשים, אני מעבדת את המידע וכך אני גם לומדת.
5. שתפי בדברים שאת לומדת
זה יכול להגיע מסרט כמו למשל מהסרט 'אדמה משוגעת’, סרט נפלא, שלקח כל מיני 'תדמיות’ שיש לנו על אנשים וניפץ אותם. אלו דברים שמדברים אליי. יש גם משפטים יפים שאני קוראת.
אני שומרת כל מיני קטעים, מכל מיני מקומות, ספרים, עיתונים, מה שמדבר לליבי, שמתחבר עם ההבנה שלי את החיים. יש לי אוסף שלם מזה. הנה יש פה קטע מ'הריני ים’, ספר שירים שכתבה נערה [איילת חן]
“עליי לקבל את הדברים כפי שהם
עליי להביט בעין נקייה על התחלפותם של הדברים
עליי לקבל את סגירותו של הלב ואת פתיחותו כגלים
עליי להבין את שלא הבנתי אמש
שהדברים הם פשוטים ורגעיים
שאין הרבה מעבר לכאן ועכשיו המשתנה הנפלא
שרגע זה אינו טוב יותר או פחות מרגע אחר
כי הוא – חיים”
**
אם אני אשאל מה זה חיים? זה הרגע הזה.. רגע ועוד רגע. ועוד רגע…
אם היינו יכולים לחיות ככה, את הרגע, ללא שיפוט, ללא הביטחון שאני יודע ואחרים טועים, הכל היה נראה אחרת.
דיברתי עם בחורה צעירה על חוסר הרצון לחיות כבר בגילי. היא אמרה לי שלכל אדם יש יעוד בחיים וכנראה שהיעודשלי עוד לא הגיע.
6. את אדם אופטימי?
אני מאד אופטימית, יש לי משפחה נפלאה, אוהבת ומחבקת. אני מברכת על כך שילדי ובני משפחתי הם השותפים הגדולים והפתוחים ביותר לכל שיחה ודעה אחרת שלא תמיד מקובלת.
ועוד אחד לסיום, מתוך הספר: “קולות האדמה” (קטעים של חכם סיני)
“לשכוח את המילים"
המכמורת קיימת עבור הדג
משתפסת את הדג אתה יכול לשכוח את המכמורת
המלכודת קיימת עבור הארנבת משתפסת את הארנבת אתה יכול
לשכוח את המלכודת.
מילים קיימות עבור המשמעות.
משתפסת את המשמעות אתה יכול לשכוח את המילים.
מי יתנני אדם ששכח את המילים שאוכל להחליף איתו מילה.
דיתה לנגליב