שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 277, אוסי. בין העיר לכפר

כך נפגשנו: התחלנו את השיחה כשאוסי היתה במכונית מתל אביב, בדרך לכפר סיקרין שליד. “אויש את לא מאמינה, יש פה איזו עיתונאית (מאד מוכרת, נצנזר את שמה..) שביקשה מפפראצ'י לבוא לצלם אותה עם הבת שלה על הספסל! התל אביב הזאת..”

וזה היה המוטיב שהוביל את השיחה: החיים בעיר, החיים בכפר. אוסי היא מעצבת אופנה, וב 3 שנים האחרונות יש לה עיסוק חדש – היא אוספת פקקים ואח"כ יוצרת מהם תמונות. אם ראיתם את צ'ה גווארה צועד בהפגנות בקיץ האחרון, זה בזכותה, וזה לא רק צ'ה שצועד, יש לכל הסיפור הזה גם חזון. מתחילים:

 1. איפה את יותר אוסי בתל אביב או בכפר?

החיים שלי מורכבים ששתי העולמות, יש את אוסי בתל אביב ואת אוסי בכפר ויש הבדל גדול בניהם.

יש תחושה שאני זרה בתל אביב, באת לכאן מחיפה, אבל זה לא בגלל זה, אני מספיק שנים פה.  קשה לי עם הזיוף, המסכות, קרבנות האופנה שהולכים ברחובות, בכלל עצם העובדה שאני יוצאת החוצה ופוגשת אנשים עם קצב אחר, עם סדר עדיפויות אחר. זה מייצר לי קונפליקט שמצריך ממני הערכות כל יום מחדש שאני יוצאת לעבודה.

2. במה את מרגישה את זה?

זה מתחיל ממשהו חיצוני ומשפיע על הפנימי ולהיפך. הלבוש שלי בתל אביב הוא אחר. אני רק מחכה להגיע הביתה, ‘לפשוט את המדים’, ללבוש ג'ינס וכפכפי אצבע. אני מעצבת אופנה, אני יכולה ללכת ככה לעבודה..

בבית, אני יוצאת לחצר של 5 דונם של טבע לא בנוי, בית ישן, קטן וצנוע, עז בחצר, כלבים משוטטים, נרקיסים שפורחים על הבוקר..יש בסירקין אווירה יותר משפחתית, תומכת. אני הגרושה היחידה שם. זה לא כמו בתל אביב שיש פריצות גדולה. בסירקין הערך של משפחה מקודש, ואני מברכת על זה.

מהמקום הזה אני יוצאת לתל אביב, מגיעה לרעש של האוטובוסים, לאופנוענים שחותכים אותי, ללחץ של לחפש חניה.. אני ממש נערכת לזה, כל יום כשאני עוברת את רידינג, אחרי שעה וחצי של פקק..

3. למה שלא תצאי מתל אביב?

אני עושה את זה יום יום כבר 12 שנה ותמיד קיימת הדילמה למה אני לא עושה את זה מהבית, ואז מגיע הצד השני של העניין – אני מרגישה שאני צריכה את תל אביב, גם לעסק, אבל גם לנפש.

אין ספק שזורם בי דם אורבני. מה אני אעשה כל היום בכפר? אכין סנדלים תנכיות? אני צריכה להיות מעודכנת, והרחוב זה הדבר שהכי מחבר לאופנה ומשפיע על מה שאני יוצרת, בעיצוב אופנה וגם עם המחזור.

4. איך זה מתחבר למחזור?

המחזור הגיע אליי לפני 3 שנים בדרך עקיפה, דרך הילדים. רציתי להעביר להם ראייה אחרת על הנושא של צרכנות יתר, להוריד את ה'אמא תקני לי’. החלטתי שבמקום לנאום נאומים שלא עוזרים לאף אחד, אני נותנת להם דוגמא אישית לחיים יותר צנועים.

במקביל באותה תקופה היה לי זמן זמן, כך שמצאתי את עצמי משחקת עם הפקקים שאספנו, רוקעת אותם, מחלידה, יוצרת משטחים קטנים, עד שיצרתי אריג מפקקים. היום המשחק הזה הפך למשהו גדול. פתחנו נקודות איסוף במסעדות ובתי קפה, שבנדיבותם אוספים עבורנו את הפקקים.

5. גדול פיזית, ללא ספק, את זה ראיתי בהפגנות, באיזה עוד מובן?

הבנתי שהייעוד שלי בחיים עולה על דרך חדשה. היום אנחנו קבוצה של אנשים קרובים שעוסקים במחזור ויש לנו חזון. אנחנו מכוונים לכיוון של כפר אקולוגי, שיתמוך את הסביבה.

אנחנו רוצים להקים כפר שנלמד בו נערים שנפלטו ממסגרות, סוג של מקצוע שעומד להיכחד, למשל תפירה, ריקמה, מסגרות, חממה שכל ילד בוחר לו סדנא ומפתח בה. אני מאמינה שאם נותנים לילד מקצוע כזה, נתת לו מתנה גדולה בחיים. כלי שהוא יכול לבטא את עצמו ולהתפרנס ממנו.

6. איך תממשו את החזון?

נמשיך לפתח אותו דרך אנשים שאנחנו פוגשים. המחאה פתחה לאנשים את הראש. הבחירה לרוץ שם עם השלטים, חיברה אלינו אנשים מדהימים, שאיתם אני רוצה לפתח את החזון.

אוסי פרי חדש, לפייסבוק >

 להגיב בפייסבוק | להרשם לניוזלטר שבועי | כל הנשים דף הבית 

 Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365  

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים