שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 279, נסיה. פאטימה איז פאטימה.

כך נפגשנו: שבוע שעבר בסוף יום אינטנסיבי, בו דברתי הרבה על אינטרנט והמהפכה הערבית ברשת, פגשתי את נסיה בתחנת רכבת. ‘תכננתי’ לנצל את הדרך חזרה, כדי לעשות קצת סדר במחשבות מאותו יום והנה מגיעה נסיה, ד"ר לחקר האיסלם, ועושה לי סדר מסוג אחר.

אני מספרת לה על הנשים הערביות 'שפגשתי’ ברשת, על ההתרשמות שלי מהן, בעיקר בזכות האפשרות לשמוע את הקול שלהן על נקי, ללא תיווך, כמו בפרויקט הזה >

נסיה מצידה משלימה לי את התמונה, ומביאה סקירה שעוזרת לי להבין לעומק את הדברים.

1. איך נשים קשורות למהפכה בעולם הערבי?

באופן עקיף, כך התחילה המהפכה באירן. האידיאולוג שפעל מאחורי ח'ומיני היה ד"ר עלי שריעתי, שהטיף לאיסלם חברתי וכתב ספרים על תפקיד האישה באיסלם. יש לו למשל את הספר   'fatima is fatima. שעוסק בדמותה של פאטימה בתו של הנביא מוחמד. היא נחשבת לדמות נערצת מאוד באסלאם בכלל ובאסלאם השיעי בפרט.

2. במה היא מיוחדת?

פאטימה היתה אשתו של עלי, שהיה בן דודו של הנביא מחמד וגם נושא כליו המסור. היא אמם של חסן וחסיין שהם הצאצאים הזכרים היחידים של מחמד שלא היו לו בנים. היא נחשבת לאישה מאד כריזמטית במסורת המוסלמיות – בת מאד מסורה, רעיה צנועה, אישה שמסתפקת במועט.

ד"ר עלי שריעתי העלה על נס את דמות האישה באיסלם. דיבר על כמה שהאיסלם חברתי, סובלני, דואג לשכבות החלשות וכמה כל אישה, צריכה לשאוף להיות כמו דמויות המופת של הנשים המוסלמיות.

3. איך התקבלה הגישה שלו?

לנשים האירניות זה גרם להזדהות מאד חזקה עם הנושא. הוא היה סוציולוג וסטודנטים נהרו לכיתות שלו. זה מה שהניע את גלגלי המהפכה באירן, אבל הביא לתוצאה אחרת.

נוצרה מהפכה, אבל כיוון שרוב האוכלוסייה באירן היא לא ליברלית, חילונית וצעירה, אלא מסורתית ענייה ומוסלמית, חומייני עלה לשלטון. עד אז הוא היה עסוק בהפצת משנתו וההטפות שלו בקלטות שמע, וברגע שהתחילה המהפכה, הוא רכב עליה ועלה לשלטון.

4. שזה מה שקורה גם עכשיו במצרים

בדיוק. קם דור הפייסבוק, הצעירים, הסטודנטים החילונים ועשו מהפכה, והנה האחים המוסלמים תפסו את השלטון. גם במצריים רוב האוכלוסייה היא ענייה, מסורתית, מושפעת מההטפות במסגדים.  יש שכבה שלטונית קטנה ומצומצמת של ליבראלים, אנשים עשירים המקורבים למערב, שעוררה את המהפכה, אבל לא תפסה את ההנהגה.

נוצר ריק, ותמיד שיש ואקום שלטוני במדינות כאלה, הגורם הדתי נכנס לתמונה ותופס את השלטון.

5. איך את הגעת לחקור את העולם הזה?

למדתי שפה הערבית ותרבות ערבית בתיכון ונמשכתי לנושא. העניין הדתי מאד משך אותי, כי האיסלם זו דת שבנויה על היהדות. היא מגיעה אחרי שהיהדות והנצרות כבר קיימות, ושואבת אלמנטים מתוכן, שעניין אותי לחקור ולהבין.

באתי ללמוד. לא חשבתי שאהפוך את זה למקצוע או שאהיה דוקטור בזה. איכשהו התחלתי וזה התגלגל. היום אני מתמחה בדת האיסלם, בהלכה במוסלמית וביחסים בין היהדות לאיסלם.

6. מה את יכולה להאיר על תדמית האיסלם, ששונה ממה שמצטייר בתקשורת?

באיסלם כמו ביהדות, זו לא מיקשה אחת. זו דת מאד רב גונית. כמו שיש ביהדות זרמים שונים, חרדים, דתיים ועוד אינסוף, ככה באיסלם.  יש את הזרם הרדיקאלי, שאנחנו מוקפים בו והוא הקול הצעקני ויש איסלם מתון, ששם יש מנהיגים שלא שומעים את הקול שלהם. אין להם תמיכה כלכלית כמו לפונדמנטליסטים שמקבלים כסף ממדינות הנפט העשירות, אבל הם בהחלט קיימים.

זרעי השנאה ליהודים בהחלט קיימים בקראן, במסורת ובהיסטוריה המוסלמית, והאסלאם הפונדמנטליסטי דואג להשקות אותם ולהצמיח להם שורשים שקשה מאוד לעקור.

האסלאם המתון מתאים את האסלאם לאידיאולוגיה המערבית ליברלית. את ההתנגשויות בין מחמד והיהודים למשל, הם מפרשים כמשהו שקרה בהיסטוריה ולא כסכסוך נצחי בין הדתות כמו שעושה האסלאם הפונדמנטליסטי.

7. את מוצאת נקודות דמיון בינך, כאישה דתיה, לאישה דתיה מוסלמית?

דווקא המטען היהודי שלי, עוזר לי להבין טוב יותר את האיסלם. בזמן שהייתי סטודנטית, החברות הכי טובות שלי היו צעירות מוסלמיות דתיות. אין בעיה עם זה, להיפך, לאנשים דתיים יש הרבה מאד מין המשותף ודווקא יכולים להסתדר לא רע. גם היום הקורסים שלי מלאים בסטודנטים מוסלמים וזה עובד נהדר.

8. יש לדעתך משהו שכדאי לנו לאמץ מתוך האיסלם?

קשה לי לענות, כי יש דברים משותפים לשתי הדתות, כמו מצוות כיבוד הורים, ביקור חולים, עזרה לזולת, וגם שתי הדתות מדברות על פולחנים דומים כמו תפילה, צום וכדומה.

אם אני מנסה לחשוב על משהו ולנסח אותו בצורה ברורה, אז אולי עניין האמונה. המוסלמים טוענים שהיהודים נהנתנים, אוהבים את החיים הטובים, והדבר הזה גורם לחוסר אמונה. לתפיסה שרק העולם הזה קיים, 'אכול ושתה כי מחר נמות’. כמובן שזה לא ככה ביהדות, אבל הם מאד מזלזלים בנו בגלל זה. מסתכלים על עצמם ככאלה שמוכנים להקריב את כל נפשם ומאודם, את החיים שלהם, למען האמונה והאידיאל. מקדשים את המוות למען אללה.

אני כמובן לא חושבת שזה דבר טוב לקדש את המוות, אבל אולי אם היה לנו קצת מהלהט הזה, היה טוב יותר. יש תחושה שבחברה הישראלית יש יותר מקום לאגוצנטריות, וקצת פחות מקום לאמונה, להשגת אידיאלים, למוטיבציה להשיג אותם ולממש.

נסיה רובינשטיין-שמר

  להגיב בפייסבוק | להרשם לניוזלטר שבועי | כל הנשים דף הבית 

 Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365  

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים