שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

 יום 288, סביון. ענייני חולין

כך נפגשנו: כששמעתי שסביון עושה את ההתמחות שלה בפסיכולוגיה בבי"ס ‘בית יעקב’ בבני ברק, הייתי מופתעת. כבר 3 שנים שהיא במסגרת הזו, ומספיק להכיר אותה ממש קצת כדי לדעת שאין קשר בינה ל'עולם’ הדתי, בטח שלא החרדי.

זה כמו לקחת קצה של דבר ולחבר לקצה השני. במהלך הראיון סביון אומרת שזה באמת חיבור שכנראה לא היה מתרחש, אלמלא העבודה.

מה זה עושה לנו כשאנחנו פוגשים כך את ה'אחר’? זה שלפעמים מסומן מהר מידיי כאויב, שמתייגים אותו בקלות בתוך קבוצה, שנמנעים מלהכיר? האם גם אז אנחנו יכולים להמשיך לאחוז בחשיבה האוטומטית שלנו?

1. מה הדבר שהכי בולט לך במפגש עם המגזר החרדי?

זה די קלישאתי לומר אבל אחד הדברים שהכי בלט לי כבר בהתחלה, זה עד כמה התהליכים האנושים משותפים. לכולנו אותם מנגנונים. יש כמובן הבדלים תרבותיים שבאים לידי ביטוי באיך שאני מבינה את הדברים, בעיקר בשיחות עם הורים.

2. תני דוגמא

אני צריכה להבין את הדברים בהקשר שלהם. למשל ישבתי עם הורים של ילדה בת 4 וחצי, הקטנה מבין 8 ילדים, והיא עדין ישנה במיטת תינוק. מבחינתי יש לזה השלכות רגשיות, אבל הילדה ישנה שם מתוך מצוקה כלכלית, דירה קטנה.

או שיש מקרים שהורים לילד צעיר, מתוך כמות גדולה של ילדים, דוחים את תהליך הגדילה שלו. זה אומר שאפשר למצוא ילד בגן טרום חובה שהוא עדין עם טיטול ולא מבעיה פיזית או רגשית. יש כמובן הרבה מאד הורים, שזה לא כך בבית שלהם, אבל כשאני כבר פוגשת את זה, אני צריכה להבין את ההקשר.

3. איך את מתמודדת עם הצורך להיות אשת מקצוע בסיטואציה כזאת?

במצב כזה שאני יושבת עם האמא, אני לא אזרוק ישר מה ההשכלות שילדה בת 4 ישנה במיטת תינוק.. אני מנסה להיות אמפאתית לסיטואציה. לדברים שאני לא יכולה להבין באמת. איך אני יכולה לבקש ממשפחה קשת יום לקנות מיטה? מצד שני גם לא הסתרתי את הדברים. הצגתי את הפן הפסיכולוגי ברגישות.

4. ממה שאת מכירה, יש בעיות שונות שאת נתקלת בהן?

אני בטוחה שיש, קשה לי להצביע על משהו מסוים. יש כמובן בעיות שמאפיינות מגזרים בכל מקום כמו הפרעות קשב, בעיות שפה. כאן המאפיין המרכזי הוא כמו באוכלוסיות קשות יום בערים חילוניות. סה"כ כל העניין של פסיכולוגים ואנשי טיפול מקצועיים בתוך המסגרות החינוכיות, הוא יחסית חדש. בטח אנשי מקצוע חילונים. לפני כן זה לא היה מקובל. היום אפשר למצוא מודעות בעיתונים לשירותים פסיכולוגים. אני מבינה שזה מראה על סוג של התקדמות ופתיחות.

5. מה הפתיע אותך בהיכרות הזאת שנוצרה לך?

לפני שבוע ראיתי את ההצגה 'שיינדלה’. הם מתארים את הקהילה החרדית כמאד סגורה, מאד קיצונית וזה דברים שאני פחות נתקלת בהם. הופתעתי שראיתי את ההיפך.

לפני העבודה שם, הייתי חלק מהאנשים שלוקים בבורות, בחוסר היכרות, בכעסים, מפרידה אותם ל'מחנה’ שלהם ואני בשלי. מה שהפתיע אותי זה לשבת עם נשים ולראות שהם מדברות כמוני, דואגות לילדים כמוני, רוצות ללמוד..

אני רואה משפחה עם 14 ילדים, שפעם יכלתי לחשוב איך האמא יכולה להשקיע בהם, לבטא אהבה ואכפתיות לכל הילדים, אבל כשאת פוגשת אותם,  את רואה שזה בא לידי ביטוי, בדיוק כמו אצלנו.

אותו דבר בעבודה עם הצוותים בבית ספר. למורות ולגננות יש את אותם קשיים, לבטים שיש למקבילות בחינוך החילוני, אותו דבר, עינייני חולין לגמרי.

6. העבודה מייצרת סוג של אינטגרציה, שאולי לא הייתה אפשרית

אם לא הייתי עובדת שם, כנראה שמעולם לא הייתה לי את ההזדמנות להכיר אותם. כל מה שחשבתי וידעתי, זה רק את הצדדים השלילים, הקיצוניות, המעמסה על החברה. זה עדין מכעיס אותי כשאני שומעת על מקרים כמו עם האישה והאוטובוס,  אבל זה לא מגיע משנאה.  

גם הם אותו דבר. אני פוגשת אנשים שלא יצא להם להיתקל בנשים חילוניות יותר מידיי, והם גם מופתעים לראות שאולי לא כולנו משקפים תרבות רעה..

סביון אור-מורבקין

להגיב בפייסבוק | להרשם לניוזלטר שבועי | כל הנשים |דף הבית 

 Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365 

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים