תפריט
כך נפגשנו: בהחלטה ספונטנית קפצתי להסתפר אצל מישהי שלא הכרתי קודם. נכנסתי לבית גדול, חבוי בין הפרדסים, שבחלקו התחתון נמצאת המספרה. מצאתי שם כמה נשים, ילדה קטנה וסבתא. רגע אחר כך, ששיער שלי קישט את הרצפה, אמרה לי הספרית היפה ‘תכף אבוא אליך, אני צריכה רגע להרגיע את הקטנה’, אחרי שניסיונות הנשים מסביב להרגיע לא עזרו.
לא אכפת לי, הרהרתי לעצמי, גם ככה לחצתי שתקבל אותי בסוף היום, ואז אני שומעת קול מאחורי: “ככה זה היה במרוקו..”
אני מסתובבת ורואה את איידה, שישבה בכורסא מאחורי עם ארנב של הנכדה על הרגליים.
מרוקו? נשים? אני מייד חושבת שהנה יש לי הזדמנות לשאול על החמאם שמעסיק אותי בימים האלה כל כך הרבה:
1. כשהיית במרוקו, הלכת לחמאם?
עזבתי שם בגיל 11, אבל אני זוכרת. גם הייתי שם לפני שנתיים בביקור והלכתי לחמאם שוב.
זאת נביעה בתוך האדמה, שממנה מוציאים מים עם דליים קטנים ורוחצים את הגוף. בביקור האחרון היו שם 2 צעירות, הם שמו אותי שם על מין ספסל משיש, שמו שמן וקרצפו אותי, שפשפו חזק את כל הגוף.
2. את זוכרת איך הייתה האווירה במקום דרך העיניים שלך כילדה?
היו שם נשים מדברות, צוחקות. לא היה להם מועדון וכל השטויות האלה, שם היו נפגשות, כמו שיש היום בית קפה? ככה זה היה הבית קפה שלהן.
דברו הרבה על דברים של העבודה, היו תופרות ומדברות על זה, על עוגות והתבשילים שהכינו. אם מישהי לא הגיעה איזה שבוע, היו שואלים מה קרה, למה לא היית.. ותוך כדי זה, היו מתרחצות ומטפחות את עצמן ואחת את השנייה.
3. זה היה המקום מפגש המרכזי ?
היו עוד, היו נפגשות בחתונות ובחינות וביום יום. שם אין מקפיא, את צריכה בשר? עכשיו את הולכת להביא. את צריכה חמאה? את יוצאת לקנות, ושם את פוגשת את הנשים האחרות…
[הספרית היפה מגיעה, 'הנה אני מוכנה’ ובאותו רגע – חושך ! ..הפסקת חשמל ! 'אל תיבהלי’ אומרת לקטנה והולכת לחפש איתה פנסים..
הארנב כמעט בורח מהסבתא, אולי הוא נבהל.. מחזיקה בו 'לא ללכת עכשיו..’. אני עדין עם השיער הרטוב, באמצע התספורת, מבינה שאם כבר ככה, אז לפחות נמשיך עוד קצת בראיון..]
4. תארי איפה גדלת
גדלתי במוגדור, עיר נופש על הים, כמו אילת. להורים שלי היו צימרים שהיו באים אליהם הצרפתיים לסופי שבוע. סבתא שלי גרה על המזח, שהים היה סוער היינו שומעים את המכה של הים, על הבית. אני זוכרת כמה פעמים שהים הציף לה את הבית.
היו חיים טובים שם. הערבים לא פגעו בנו. אמא שלי תפרה בגדים לצבא של המלך, ואבא שלי היה קונדיטור. הייתה לו חנות של ממתקים, כמו 'עלית’ שיש פה, ככה לשלו קראו 'קרמל’.
בבתים של היהודים, היו נשים ערביות שהיו מגדלות את הילדים ועוזרות בבית. היו יחד, כל היום וכל הלילה.
היו להם חיים אחרים מהיום, חיים רגועים.
[נדלק האור, סיימנו את התספורת. יצאתי מאד מרוצה, מכל הבחינות..]
איידה בלילה
להגיב בפייסבוק | להרשם ל ||
|
