שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 300, דנה. העציץ הריק*

כך נפגשנו: היום ה- 300 לפרויקט מגיע ביום ראשון של שבוע חדש, חודש חדש ושנה חדשה – מחזוריות מהסוג הטוב.

מה קורה שהמחזוריות הטבעית הזאת לא עובדת? שמהלך הדברים נעצר, נתקע, כמו בקשיי פוריות? פגשנו בפרויקט לא פעם צד אחד, של הנשים שהתמודדו. הפעם אני מדברת עם דנה, שמביאה את הצד השני, ומטפלת בקשיים אלו, דרך הרפואה הסינית.

(*‘העציץ הריק’, זהו סיפור ילדים, שאני אוהבת במיוחד. מספר דרך קיסר סין, זרעי פרחים וילד קטן, על מה בני אדם מוכנים לעשות, כדי לזכות במשהו נחשק).

1. מה הביא אותך לעסוק בזה?

הגעתי לעסוק בגניקולוגיה, בעיקר בקשיי פוריות, מתוך מקום של תקווה. יש בי קונפליקט פנימי בין הצורך המובנה שבי לטפל ולרפא, ובין הקושי בהתעסקות בכאב ובצער של מצבים סופניים. בתחום של קשיי הפוריות, למרות שהדרך בו יכולה להיות קשה ומייסרת, היא תמיד טומנת בחובה תקווה לעתיד טוב יותר.

2. דרך רוויה בתנודות אינסוף בין תקווה לתסכול

יש הרבה תסכול בדרך, ולנשים ללא התנסות קודמת בטיפול סיני, התסכול עלול מורגש יותר בהתחלה. לוקח זמן עד שיש אמון בדרך. אני שומעת משפטים כמו: “מה המחטים וקצת צמחים יכניסו אותי להריון??” זה נשמע להן מופרך, שמה שלא עבד בטיפולים ההורמונאליים, הכי חדשניים, יעבוד בדרך עתיקה ופרימיטיבית.

3. מה הקושי שאת מצידך פוגשת בקליניקה?

אחד התסכולים היותר קשיים מבחינתי, הוא כשאני רואה נשים שמקבלות טיפול הורמונאלי שלא לצורך, לצערי מצב שכיח בישראל, או ללא התאמה. בהסתכלות הסינית אני מבינה שמצב כזה לא יביא אותה להריון, וגם עלול לגרום נזק שייקח זמן רב לטפל בהשלכות שלו.

זה מאד מתסכל לעמוד מול זה. אני תמיד יסביר למטופלת את הדברים, אבל ההחלטה נשארת בידיה. מה גם שרופאים, במיוחד רופאי פוריות, עדין נתפסים בעיננו כחצי אלוהים, ולסתור את דעתם לא בא בחשבון.

4. את מוצאת מאפיין משותף לבעיות פוריות?

בלי להכליל באופן מוחלט, המכנה המשותף הוא – שהרחם מדברת, אז כל שאר המערכות שותקות. המקום השכלתני, הראלי, תופס מקום משני.

כמיהה לילד זה לא משהו שאפשר להבין, עד שלא חווים אותה. הרצון הזה, שיצמח בחלל שנקרא רחם, משהו שימלא, הריק הזה שהנשים מרגישות –  זה המכנה משותף, כל השאר זה באמת כל סיפור לגופו.

5. מה את מרגישה מול זה?

מאז שאני זוכרת את עצמי, רציתי משפחה וילדים. תמיד ראיתי את זה כדבר הכי גדול שאני יכולה לעשות בחיים שלי, שאין לי קיום בלי זה.. מבחינתי זו המהות שלי.

אני כל כך מבינה את הצורך הזה שלהן, כי הרגשתי אותו מהיום שאני זוכרת את עצמי וזה מה שהביא אותי להתמחות דווקא בפוריות. היום אחרי שנים בקליניקה, אני מבינה שהמימוש שלי הוא רחב יותר מאשר הפוריות האישית שלי. היום חלק ניכר מההגשמה העצמית שלי בנושא הזה, מגיע דרך המטופלות.

6. מצד שני, את הגשמת, את אמא היום

זה נכון וזה העלה קושי גדול כשהייתי בהריון הראשון. אני הולכת ותופחת, ותוך כדי אני מטפלת בנשים שזה לא קורה אצלן. זה היה לי לא פשוט ויצאתי לחופשת לידה לפני הזמן.

בהריון השני כבר גדלתי מזה. היה לי הרבה יותר קל. השנים של הניסיון לימדו אותי שיש פתרונות לכל מצב. לא תמיד הפתרון הוא הריון.

בנוסף, למדתי לעשות הפרדה ביני לבין המטופלות, לתחום את ההזדהות איתן למקום שעוזר להן ולא למקום מגביל. היום כאמא לשתי בנות, אני מסתכלת על זה מהמקום האימהי והמכיל. יש מקרים מאד קשים, נשים שהלב שלך יוצא אליהן, אבל יש את ההכרה שלא כל דבר אפשר להבין, ולכל אחת יש את הדרך שלה.

7. אם רק היה אפשר לדעת מראש מה היא הדרך..

החיים לוקחים אותנו בשבילים שלהם. הם לא ידועים, ויכולים להיות מאד קשים. לדוגמא מטופלת שלי שהגיעה אליי לאחר  “לידה שקטה”, תינוק שנולד ללא רוח חיים. היא רצתה להרות שוב. התהליך הטבעי הביא להפלות ספונטניות רבות. הגיל המבוגר שהייתה בו, עושה את שלו.

עברנו דרך ארוכה יחד, שנים קשות של טיפולים. לפני כמה חודשים, היא ילדה תינוקת מתרומת ביצית. בתחילת הדרך , תרומת ביצית זה היה דבר שאפילו לא עבר במחשבתה לרגע , היום היא מאושרת וכל העניין של התרומה, הוא שולי לגמרי. אם מסתכלים על החלום התחלתי, עד לנקודת הסוף, קרו כל כך הרבה דברים..

8. עד כמה ההיחשפות לקושי בפוריות משפיעה על האמא שאת?

חד משמעית זה משפיע. זה גורם לי לחשוב איך אני רוצה לתכנן את המשפחה שלי. יש לי מודעות  לא לחכות לגיל מאוחר להיכנס להריון, יותר הבנה לנזקים של תרופות והורמונים. מעבר לזה כל ההתייחסות הסינית מעצבת אותי כאמא. זה חלק בלתי נפרד מהחיים. זה משפיע על צורת חינוך שלי, על ההזנה הרגשית והפיזית של בנותיי, וזה משפיע גם עליהן..

9. באיזה מובן?

בהרבה מובנים, קחי למשל דוגמא קטנה שממחישה, איך שהן משחקות ברופא וחולה. הם מחקות את אבא שלהן, שהוא רופא קונבנציונאלי, ושומעות עם סטטוסקופ, ורגע אח"כ עושות לבובה דיקור, ובמקום תרופה, נותנות לה פורמולה של צמחים..

כשאני חושבת על זה אולי הן משחקות יותר מידי ברופא וחולה.. אמנם זה כבר לראיון אחר, אבל לא פשוט לגדול עם שני הורים שעוסקים ברפואה בבית אחד. כל פעם שהילד חולה זה מצד אחד אבא שמייד מקשיב בסטטוסקופ, פותח ספרים עבי כרס מלאים באפשרויות נוראיות.. ומצד שני אמא, שמייד שולפת כוסות רוח, מחטים, ורוקחת פורמולות שמריחות רע.. זה לא פשוט לילד ( :

דנה אלמוג, לאתר >

העציץ הריק, לקריאה (אך בלי האיורים המשגעים)

להגיב בפייסבוק | להרשם לניוזלטר שבועי | כל הנשים |דף הבית 

 Email Marketing Powered by MailChimpיוני נשים 365 

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים