תפריט
כך נפגשנו: בבוקר שבת הבן שלי בן ה 8 ניסה להסביר לי משהו ואז אמר ‘אין מה לעשות אמא, אנחנו דור יותר מתוחכם. יותר טכנולוגי..’ אממ.. או קי, המהמתי לעצמי ויצאנו לטייל .
בוקר יפייפה היה אתמול. הדשא זוהר בירוק, כלניות ורקפות מתכוננות לתחילת עונת הפריחה. כמה מהן כבר מבצבצות ומרגשות את המטיילים הרבים בשמורה. ובתוכם, בדרך צדדית אני פוגשת אותן: הסטודנטית ודוגמנית הבוץ, מתחת לעץ.
דוגמנית הבוץ הייתה מרוחה כל כולה בבוץ, והסטודנטית צילמה אותה. אני רגילה לראות ילדים מרוחים בבוץ, אבל נערה בת 15? זה היה נראה מוזר.
1. מה אתן עושות פה?
אני עושה עבודה על גיל ההתבגרות. אני מתארת את המקום הזה שבין תמימות לערמומיות. הקו הדק של בין להיות ילדים שעוד סולחים להם על מעשים, לבין זה שהם כבר בוגרים ויש להם אחריות על המעשים שלהם.
בעבודה אני מנסה לחזור לזיכרונות ילדות שלי, ויחד עם המצולמת אנחנו מנסות לעבוד על תחושות. אנחנו קצת משתטות כמו ילדות. לפעמים ההשתטות הזאת היא במקום יותר אלים, יותר מיני. מקום שאין לו בעצם מקום בגיל ההתבגרות, בכל אופן בחברה כמו שלנו..
זה בעצם סוג של מחקר אי אפשר לדעת לאן זה יתפתח.
2. מה את מרגישה במהלך המחקר הזה? מה זה עושה לך?
המחקר הזה מחזיר אותי לזיכרונות שלי. גורם לי לתהות, לחשוב, מה המשמעות של מה שחוויתי אז להלאה. לנסות להבין עד כמה החוויות שחווים בשלב הזה, מעצבות את המשך החיים.
3. שאלה מאד מעניינת
מאד וזה יותר מזה. מעניין לראות מה קורה לנוער של היום. נוער של היום, לעומת נוער לפני 10-20-30 שנה אחורה, או אפילו קדימה.. זה לחלוטין נוער אחר. אי אפשר להשוות, אפילו שיש מקומות שכולם עוברים בגיל הזה. אני רוצה לבדוק גם את מה דומה, ומה שונה.
–
פידבק מהגיל המבוגר: קבוצה של מטיילים שראו אותנו מדברות החליטו להצטרף לרגע לשיחה. הנשים המבוגרות שם שאלו 'מה את עושה, זאת פרסומת לבושם?..’ והשנייה אמרה 'יש לי בשבילך כותרת, תכתבי- מתמרחת בקקי-’ כשראתה את מבטי הפליאה וחוסר התגובה הוסיפה: 'כן, כן, זה שלב התפתחותי. יש דבר כזה, תקראו על זה..’
פידבק מהגיל הצעיר: אחרי שסיימנו את השיחה, והמשכנו בטיול, הבת שלי בת 6 וחצי הייתה מוטרדת מעניין הבוץ: 'איך היא תנקה את זה? היא צריכה לומר לאמא שלה שהיא עשתה את זה. אולי אמא שלה לא יודעת מזה והיא סתם הלכה?’
