תפריט
יום 313, דפנה. ניה תניעי
כך נפגשנו: רגע אחרי שהעליתי את השיחה עם , הגיעה דפנה. התחלנו שיחה ומסתבר שגם היא רוקדת, רוקדת ‘ניה’. האמת שלא ממש הכרתי מה זה אומר, אולי בגלל שזה קשור לאגף הזה, שזזים בו.. דפנה מסבירה לי. האמת שזה עושה חשק, עוד כמה ראיונות כאלה, ואני בטוח מתחילה לזוז.
1. אז מה זה 'ניה’?
בעיניי 'ניה’ זו שיטה שפוגשים בה את העצמה הנשית. נשים חושבות שהן באות לחוג ריקוד אבל תוך כמה שיעורים מבינות שזה יותר מזה – דרך הגוף והמוזיקה נפתחים מקומות רגשיים. יש תנועות מאד רכות ואז עולה השאלה, 'איפה הרכות שלי?’ ויש תנועות אסרטיביות, של אמנות לחימה, ואז 'איפה העצמה שלי?’ יש קצת שאגות, יש קצת דילוגים, הרבה פורקן..
2. שאגות? דילוגים? נשמע קצת..מממ.. אולי..
כן, השיעור נראה קצת כמו גן ילדים או בית משוגעים לפעמים.. אנחנו נותנים חופש למקום המוקפד הזה, היפה הזה, אצלנו, וזה מאד משמח.
זה כמובן קורה בהדרגה, ועם מוזיקה סוחפת. אפשר לחשוב שזה ימשוך רק סוג מסוים של נשים, אבל בגלל שאני מלמדת בירושלים, יש לי קבוצות מאד מגוונות של חרדיות, ערביות, מעורבות.. זה פוגש את כולן.
3. אילו מפגשים זה מזמן לך המגוון הזה, ברמה האישית?
יש הרבה מאד סיפורים.. הנה למשל אתמול, הגיעה בחורה לכפר ערבי שאני מלמדת בו. בחורה צעירה בת 20 וקצת. היא סיפרה שבשיעור הקודם הנייד שלה צלצל המון, והיא לא ענתה, כיוון שהייתה בשיעור. זה היה הארוס שלה, שאחר כך מאד כעס עליה על זה.
זה גרם לה לחשוב לעומק מה היא עושה. על זה שהוא נורא שתלטן, והיא צריכה לתת לו דין וחשבון. היא לא אמרה אפילו שזה חוג ריקוד, הרבה לא אומרות, הן מספרות שזה שיעור התעמלות.. עד לשיעור אתמול, היא כבר הספיקה לבטל את האירוסין שלה..
את כל זה היא מספרת לי בעברית מאד משובשת. זה מאד ריגש אותי. גם ראיתי בפנים שלה, שהתחילה את השיעור כל כך עצובה, וסיימה אותו מלאת עוצמה.
4. איזה מפגש הריקוד מביא לך, עם עצמך?
לרקוד זה הפרוזק שלי, בעיקר בגלל שאני אמא. יש לי 3 ילדים מקסימים, בעל אוהב ובכל זאת, זה לא קל. לגדל את הילדים זו עבודה קשה, ולא תמיד מתגמלת. ללכת לשיעור זה מנער לי את השגרה.
זה יותר מזה, אני מצליחה להיפגש עם שמחה אמיתית. שמחה כשמחה, לא כי משהו קרה ובגללו אני שמחה. זה משהו שראיתי על המורה שלי בפעם הראשונה שהגעתי לרקוד ובהתחלה לא הבנתי אותו.
5. מה זאת אומרת?
באמצע השיעור בתוך כל הריקוד והמוסיקה, היא נתנה בי מבט וחייכה כזה חיוך ענק מהלב, שעשה לי 'וואו’ ולא הבנתי אותו. כמעט נחנקתי. לא הצלחתי לחייך אליה חזרה. זה הימם אותי. אחר כך כל הזמן חשבתי אם זה היה חיוך אמיתי, אן זה אפשרי לחייך ככה, או שהיא מזייפת.
6. מסקנה?
היום זה נראה לי מאד טבעי ואני מבינה את זה. הריקוד עובד עליך ברמה תחושתית מאד עמוקה, הכל מתעצם, וזה פשוט יוצא החוצה דרך הפנים, לפעמים בוכים מזה, לפעמים מחייכים, חיוך גדול מאד.
דפנה שמן,
