כך נפגשנו: בדיוק ברגע שסיימתי לערוך את , איה התקשרה. ‘בואי נדבר על משהו שמח’ אמרתי לה, הרגשתי שאני צריכה לאזן קצת. 'מה מביא לך שמחה היום?’ אני שואלת, והשאלה כמו הגיעה בהזמנה. היום יש לאיה כבר הרבה סיבות טובות לשמוח. זה לא היה ככה, עד לפני שנתיים. תקופה קצרה אמנם, אבל השינוי ענק.
אנחנו בוחרות לא להתעכב על הקושי, נוגעות בשמחה, בצמיחה, בעיקר בעיקר בתקווה.
עד גיל 40
הייתי בסוג של הישרדות. אני מגדלת לבד 3 ילדים, כמעט מהרגע הראשון זה היה לגדל לבד. אני עצמי חוויתי ילדות לא קלה, שהביאה להרס עצמי בבחירות שלי בחיים. עברתי תהפוכות עולם, עם בחירות מוטעות בתחום הזוגי, שהובילו אותי למקומות קשים ואפלים. הייתי בקצוות מאד קשים. יכולתי לכתוב מסיפור חיי סרט טורקי.
פריחה. השנתיים האחרונות
היום אני בת 42. לפני שנתיים מצאתי את האושר, את הרוגע. יש לי שקט. אין בי פחד מהלבד. אני מצליחה היום. מבריקה בלימודים. הציורים שלי קיבלו כיוון אחר. עשיתי שינוי שנתן לי הרבה מאד.
עשיתי תהליך טיפולי ארוך, אבל עיקר השינוי הגיע מהלימודים. התחלתי ללמוד דיקור. תחום שמאד משך אותי. הלימודים נותנים לי המון. גורמים לי להכיר את היכולות שלי, לא רק של ההישרדות, אלא להיות במקומות של לרכוש ידע, להתעניין במידע ששונה מהיום יום שלי.
מה גרם לעשות את התזוזה הטקטונית הזאת?
הגעתי למקום שמישהו שאל אותי את שאלת המיליון דולר – 'מה את רוצה?, נניח שאת יכולה להשיג הכל, מה את רוצה?’ לא ידעתי לענות על השאלה הטריוויאלית הזאת. היא הובילה אותי למחשבות ומשם הגעתי לזה שאני רוצה ללמוד.
לא מזמן ישבתי אצל חברים והם דברו על הודו, תאילנד, מקומות שפעם רציתי לנסוע אליהם. פתאום אמרתי שאני לא יודעת אם אני רוצה לנסוע לנופים ואיים. היום המקומות שאני רוצה לנסוע אליהם, זה לידע, לטייל עם השכל, עם המח, להגיע ליציבות ולהיות רופאה.
זה תהליך של גדילה האישית שהלך לאט לאט. אני מאושרת שהגעתי למקום הזה. זה לא סתם לשרוד ולהצליח להעניק לילדים את מה שהם צריכים, אלא זה להמשיך לגדל את עצמי.
מה הם הכלים שאת יודעת שעשו את השינוי?
כמה שזה נדוש אבל זה החוזק להאמין בעצמי, לראות את היפה, לאהוב את עצמי, לדעת שאני בוחרת בטוב. אני מניחה את העבר, לא מתכחשת לו. מבינה שהצלקת קיימת, אבל היא לא מכאיבה יום יום. היום אני נותנת קרקע לכל העוצמות שיש ויש אותן לכל אישה.
איה כספי ( בפרויקט..)