תפריט
כך נפגשנו: הבקשה של תום להתראיין על מחאת האמהות, הגיעה במין טיימניג מוזר, בו ראיינתי את אביגיל על תיקי עגלות מעוצבים.. (שזה דווקא חיבור מעניין, מעבר לתיקים).
פעם פגשתי את תום. אני זוכרת אותה מאז, בעיקר עם החיוך הגדול שלה. הפעם שדברנו לא היה חיוך ולא כלום. רק כעס, מין בעסה כזאת של מי שבאמת נמאס לה.
לתום יש ילד בן שנה והיא מתקוממת על הקושי. לי יש שלושה, ולרגע לא חשבתי, עד היום, להתלונן על 70 ₪ לחיתולים, אלא לחפש מבצע אחר.
גם היה נראה לי הגיוני, לרוקן חצי מדף מוצצים, באיזו חנות ביוון, כי הם עלו שם רבע מחיר. זה היה נראה לי מין ‘ככה זה’ וזהו, אבל דרך השיחה ירד לי שוב האסימון, כמו אותם אסימונים שנפלו שהייתי שלשום באוהלים –
הגזירה הזאת, היא גזירה כלכלית-חברתית-מערכתית. היא לא גזירה משמים. ואת זה אפשר לשנות!
1. יש הרבה סיבות לכעס הזה, באיזה משפט היית עוטפת אותן?
אפשר לומר שלגדל ילד זה יקר, אבל זה יותר מזה. האמירה שלי היא שהמדינה לא תומכת בילודה. אין שום תמיכה חברתית מצד המדינה בגידול ילדים. כל האמרות של 'ילדים זה שמחה’ נתפסות כציניות עכשיו, כי לגדל ילד זה עול לא קטן.
2. את חושבת שלגדל ילדים זה עול?
צריך להבין את הפרטים שמרכיבים את ההצהרה הזאת, למשל: אחרי הלידה את מתה מעייפות ותוך כדי זה, את צריכה להבין איך לגדל, להניק, ללמוד את הפרטים הקטנים ולרוב את לבד. אין מי שעוזר לך. אם אין גדודים של חברות ואמהות שיכולים ללמד אותך, את צריכה ללמוד לבד.
במקרה שלי התמזל מזלי והאבא של הבן שלי, הוא בן שבט הזולו, וכבכור, הוא עצמו גידל 16 אחים ואחיות, כך שהוא לימד אותי. המוטו שלו הוא: it’s take a tribe to raise a child שזה אומר: צריך שבט שלם לגדל ילד.
3. איזה דברים הוא לימד אותך?
למשל להבין את הקשר בין גרפס לפליטה.. זה דבר הכי הזוי בעולם ואולי יש מלא אמהות שיודעות את הקשר אבל אני לא ידעתי. לא הבנתי שאחרי כל ארוחה, צריך לעשות גרפס, ולא רק אחד, אלא שלושה! עד שיוציא את כל האוויר. אני זוכרת שהוא התעקש איתי על זה, שלא אשכיב את הבן שלנו לישון לפני כן, כי זה יציק לו.
את יכולה למצוא את האמהות שלא אמרו להן את זה, מספרות בפורומים על לילות שלמים של ניעור העריסה..ובזכות המידע הזה שאני קיבלתי, אצלנו זה עבר חלק יותר.
הוא גם לימד אותי להפוך לתיאטרון מהלך, כי הילד שלי נמרץ, זולו בכל זאת.. הוא הסביר לי שאין טעם להגיד לילד 'לא’ כי הוא לא ישמע, וכדאי שאלמד להסיח את דעתו בדברים אחרים.
4. המחאה כאן היא מעבר לתמיכה ולעידוד, הזכרת מקודם את העניין הכלכלי
יש הרבה דברים, אני יכולה לעבור נושא נושא, שכמובן הדבר שמכביד מאד הוא העלות הגבוהה של גידול ילד. זה מתחיל בחיתולים, שאני כל הזמן צריכה לרדוף אחרי מבצעים בפארמים ואם אני נתקעת זה עולה לי 70 ₪, שזה המון!
זה ממשיך בזה שאני צריכה לשלם באוטובוס על העגלה, ממשיך בעלות המטפלת – דברים הכרחיים. אני לא מדברת על עגלות מעוצבות, שאגב, את כל הבגדים, עגלה, מנשא, צעצועים – כל אלה קבלתי. לא הוצאתי על הדברים האלה אפילו שקל אחד! אבל עדין, אני כל הזמן צריכה להיאבק כלכלית כדי לגדל ילד אחד, בקצב הזה אולי הוא יישאר רק אחד.
5. לאיזו סוג תמיכה את מצפה?
לא ברור לי להגיד מי צריך לקחת אחריות בדיוק, אבל זה צריך להתנהל ברמת המנגנונים. לדוגמא לפני שהיו שבילי אופניים היו לרוכבים חיים קשים יותר והיום יש, וגם יש כבר יש נקודות להשכרת אופניים. זו שרשרת של דברים שצריך לדאוג להם, רק צריך שיהיה אכפת. שלא תהיה פינת הנקה רק בחנויות כמו 'שילב’, שיש להם אינטרס מסחרי.
היום יש גיחוך של המנגנון ועד היום השלמנו עם זה, אבל הגענו לכמות מסיבית של אנשים שלא רוצים להגיד יותר – 'ככה זה’. הייתי בהלם מכמות ההורים שהגיעו להפגנה, בשעה מאוחרת, עם הילדים. אמרתי לעצמי שזו ההפגנה הראשונה של הילד שלי, אבל זו גם ההפגנה הראשונה שלי !
6. זה נותן לך יותר מוטיבציה?
זה מעבר לזה, כי מוטיבציה כבר יש לי. אני בתוך העשייה מהרגע הראשון שהונחה אבן הפינה של האוהלים. אני כל הזמן שם. הבן זוג שלי שם. המסה הזאת יוצרת גל אנרגיה. בתוך כל המחאה הגדולה יש את סקטור ההורים, שאני חלק ממנו וזה חלק גדול במחאה הזאת, ויש לנו על מה למחות!
תום אלרום קווה זולו. צילום: עינב רימון
