תפריט
כך נפגשנו: צהרים בסטודיו של . אביגיל יצאה, אני נכנסת. יפעת עוצרת את שתינו באמצע ‘דברו’ היא אומרת. אביגיל שולפת כרטיס ביקור וממשיכה עם טלפונים, אני שמה בתיק. אתמול בתוך כל הבלאגן שיש לי בשולחן, צץ לי הכרטיס.
או שזה רק סביבי, או שזה בכל מקום, אבל כל כך הרבה אנשים מתלבטים מה הם יעשו עם העבודה. מה נכון להם. רק אתמול בערב ישבתי עם חברה, שסיפרה שוב על בעלה שכבר פעם שלישית חושב להחליף עבודה בתקופה קצרה, ושוב הלבטים שכיר, עצמאי ומה ואיך.. אביגיל קודם החליטה 'מה’ אחר כך התמודדה עם הפחדים.
1. תארי את הרגע שבו החלטת להיות עצמאית?
לפני 4 שנים מקום העבודה שעבדתי בו – נסגר. בדיוק באותם ימים, שהודיעו לנו את זה, אמא שלי נפטרה, ויצא שהכל קרה גם בסמוך לפרידה שלי מבן זוג שחיינו יחד 11 שנה.
בתקופה סביב השבעה, היה ברור לי, שאני לא הולכת להיות יותר שכירה. כל הזמן אמרתי לעצמי בראש 'אני אהיה רק עצמאית’. הייתי אז בת 49, עם החלטה נחושה, ללא שום הון עצמי..
2. ידעת מה את רוצה לעשות?
ברגע הראשון לא, וגם די פחדתי מההחלטה אבל היה לי ברור שאני עושה אותה.. גם מסביב היו הרבה מאד קולות שהעלו ספקות. שאלו אותי כל הזמן מה אעשה ואיך ומאיפה יהיה לי כסף. אמרתי שאני לא יודעת, אבל זה יהיה.
ואז מהמקום שעבדתי בו, הציעו לי לפתוח חנות בזכיינות וחשבתי 'הנה, זה מה שמגיע ואתמודד עם זה’
3. זה גם מה שרצית?
באתי לזה יותר כי חשבתי שאין יותר מידיי ברירות, אבל זה לא היה לי שלם מבפנים. הרגשתי את זה חזק יום אחד בתוך כל ברורים של מה זה אומר. בדיוק הלכתי לחפש מקום לחנות. נפגשתי עם מנהלי קניונים, ואז תוך כדי שאני חוזרת מעוד פגישה, הבנתי מה זה אומר.
הבנתי שעוד לפני שאני מסובבת את המפתח בחור של המנעול בחנות, אני צריכה לשים כבר 30,000-40,000 ₪ לשכירות ומיסים וביטוח ועוד הוצאות. הבנתי שזה אומר שלא אוכל להעסיק עובדים, אז אני זו שאצטרך להיות שם כל היום.
זו החלטה שכובלת אותי מבחינה כלכלית וכובלת אותי מבחינת החופש שלי, זה להיות כל היום סגורה בחנות..
4. מה רצית, בפנים?
באותה נשימה שהבנתי מה 'לא’, הבנתי לראשונה מה 'כן’, באופן מאד מדויק. הבנתי שהרבה יותר מתאים לי להסתובב עם מוצר שלי בין חנויות, לא לשבת במקום אחד, כן למכור, וכל הזמן לפגוש אנשים ולתקשר איתם. זאת האנרגיה שלי.
5. ויתרת? בחרת לחפש משהו אחר?
עדין לא. חשבתי שאולי אלו הפחדים שלי שעולים ושאני צריכה ללכת על זה כי זה מה יש.. שכנעתי את עצמי ואמרתי שכנראה שלא הכל בא בקלות ואני צריכה להתמודד.
6. לא תמיד השכנוע העצמי עובד אם זה לא מדויק..
במקרה שלי מהר מאד הגיע הטוויסט. אחרי שבוע מתקשר חבר מאד טוב שחי בחו"ל, איש עסקים, שידע על העניין. הוא הציע שאחכה עם הזכיינות ואדבר עם תים, מנכ"ל של חברה שיש לה מותג מאד חזק לתיקי עגלות, okiedog והוא רוצה להיכנס לישראל. הוא שאל אם אני מעוניינת.
הרגשתי רעידות ברגלים אמרתי שאני צריכה לחשוב שבוע שבועיים. הוא אמר שצריך לענות מיידית.
7. נשמע מלחיץ לקבל החלטה במיידי, על משהו שלא מכירים..
נכון אבל זה בדיוק מה שביקשתי. רציתי מוצר. הרגשתי שהבקשה שלי הייתה כל כך מדויקת למה שמתאים לי, ומישהו ביקום זימן לי אותה. זה לא קורה הרבה שאנחנו מדייקים ככה עם עצמנו, כי יש כל הזמן הסחות ופחדים והתלבטויות..
גם פה עלה בי המון פחד, ומהצד השני עם הזכיינות, כבר התגבש הסכם אצל עורכי דין… יחד עם זאת, עלה קול שאומר קחי את ההצעה בשתי ידיים, היקום יעזור לך, יביא את כל היכולות להצליח.
אמרתי כן, תים שלח לי דוגמאות והתחלתי לעבוד.
8. היום כמה שנתיים אחרי, איך את מסתכלת על ההחלטה שעשית?
אני מאד מאד אוהבת את מה שאני עושה. אני מביאה את כל היכולות שלי לידי ביטוי. המותג תפס מאד חזק, ואת זה הקולגות שלי אומרים.. אני עובדת המון. יוצאת ב – 9 בבוקר וחוזרת ב 21.00, לפעמים 22.00 אבל אני עושה את זה ממקום של שמחה.
–תוך כדי שאנחנו מדברות קיבלתי הודעה מתום, “אשמח לדבר על נושא צעדת העגלות”, מחאה שעוסקת בעיקר בכמה יקר לגדל פה ילדים. אני משתפת את אביגיל שאצלה התיקים נמכרים בסביבות ה 300 ₪ ל 600 ₪–
9. מה את חושבת על העלות המוצרים לתינוקות?
זה עניין של בחירה ומה שרוצים לקבל. למוצר שלי אני יכולה לומר שיש הצדקה לעלות שלו מכל הבחינות. גם אני קונה את זה במחיר גבוה. אין פה מתח רווחים גבוה, זה ממוצע לגמרי. הורים יכולים לקנות תיק עגלה פשוט ויכולים לקנות תיק בעלות גבוהה יותר, זו לא ברירת מחדל.
