דסטה, בן 45 | Desta, age 45

1. גדלתי באריתריאה, הייתי לוחם 15 שנה. הכריחו אותי להיות לוחם, לר רציתי. גם שנפצעתי ביד (מראה לי כף יד מעוותת), החזירו אותי לאתיופיה. זה היה נורא. ברחתי. עזבתי אישה וילד, וברחתי מאתיופיה לסודן, משם לסיני והגעתי לישראל.

2. היום אני עובד במסעדה, בניקיון. החיים שלי לא טובים, כמו בכלא. אין לי מסמכים. כל הזמן רק נותנים לי ויזה זמנית. קשה לי  לחיות ככה. יש לי 3 ילדים שאני צריך לדאוג להם בגילאים 3, 5 הגדול בן 9, ואישה. היא גם מאריתראה והגיעה לפה שנה אחריי.

3. אני לא יודע איפה אני אהיה מחר. יש לי ויזה לעוד 3 חודשים. אם יקחו אותי בכח, אין לי שום תוכניות. אני לא יכול לחזור לאריתראה, ברחתי מהמלחמה. אם הייתי יכול הייתי רוצה להגיע לקנדה, אמריקה או אוסטרליה. אני לא מח]ש את זה עבורי, לחיים שלי זה כבר פחות חשוב, אני חושב על העתיד של הילדים שלי.

Desta, age 45

1. I grew up in Eritrea. I was a soldier for 15 years. They forced me to enlist, I didn't want to. Even when I injured my hand (showing me the twisted hand as proof), they still sent me back to Ethiopia. It was horrible. I ran away. I left a wife and child behind and crossed the border from Ethiopia to Sudan, from there to Sinai, and then Israel.
2. Today, I work as a cleaner at a restaurant. My life's bad, it's like being in prison. I have no papers. They keep issuing temporary visas. It's hard to live this way. I have 3 kids to take care of, ages 3, 5, and the eldest is 9, and a wife. She's also Eritrean and arrived here a year after me.
3. I don't know where I'll be tomorrow. My visa will expire again in 3 months. If they deport me, I have no plan. I cannot go back to Eritrea, I defected during the war. If I could have, I would've liked to go to Canada, America or Australia. I won't do it for me, it's less important for my life now, I think about the future of my children.