שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 104, אלונה. לבסוף מוצאים אהבה

כך נפגשנו: כשהתחלנו את השיחה, אלונה הייתה מאד מאוכזבת מאיזה עניין שהתרחש רגעים ספורים קודם שיחתנו. הצעתי לה שנדבר על משהו שימלא אותה ויחזק דרך הראיון – אולי משהו שעוסק באכזבה והשתנה, משהו אופטימי, מלא בתקווה. אין ספק שזו הייתה בקשה ‘להנחתה’, תראו מה אלונה מביאה!

וגם אלונה ביקשה שנקדיש את הפוסט לאדם קרוב שאיננו. אתמול (18/6) חל יום השנה להריגתו של שניאור חשין ז"ל בתאונת אופניים. הפוסט הזה הוא לזכרו, ולמען ניצחון התקוות.

1. מה היה הרגע שהחלטת להפסיק לרצות להיות לבד?

זה הגיע לפני שנה. עד אז הייתי זאבה בודדה הרבה מאד שנים, התרגלתי לחיים עם הבת שלי והכלבה. אני אם יחידנית. אהבתי את זה, התרגלתי כל כך לחופש שלי, לאוטונומיה שלי.

בדיוק לפני שנה, הייתי בשבעה. הבעל של חברה מאד טובה, שניאור חשין ז"ל, נהרג בתאונת אופניים. המוות שלו היה כל כך מטלטל, של משהו אלמותי. הקטיעה הפתאומית הזאת, הבהירה לי שהכל כל כך בר חלוף, כל כך שברירי. אם הגבר המדהים הזה נעלם ככה באיווחה, אני חייבת לעשות עוד בחיים.

2. איך זה התחבר לרצון לקשר?

עד אז עשיתי קריירה ועשיתי ילדה לבד והדבר היחיד שאני בורחת ממנו כל השנים, זו זוגיות. זו פעם ראשונה, שם בשבעה, שביקשתי בקול שאני רוצה זוגיות.

אמרתי שלא יתכן שאני אצא מהעולם הזה, בלי להרגיש איך זה להיות בזוג, שמישהו אוהב אותי כל כך כמו ששניאור אהב את דנית. היו לי לפני כן אהבות סוערות אבל זו לא הייתה התחושה של להיות נאהבת כל כך. זה לא זכור כחוויה מכוננת, מהמקום העוטף, כמו גבר שנושא אותי על כפיו.

3. מה עשית עם הרצון הזה?

כבר במהלך השבעה אמרתי לכל אנשים שהיו שם שאני פתוחה לזוגיות. אמרתי אם אתם רואים מישהו חמוד, תגידו לי.

אחרי השבעה, כשחזרנו לחיים אמרתי לעצמי 'אם פתחתי את הלב לאהבה, זה לא יתכן שאשב ואהיה פסיבית. אני גם אעשה משהו’. נזכרתי בשנות ה – 30 שיצאתי לדייטים מהאינטרנט והזיכרונות האלה, לא עשו לי טוב ..

אחרי כמה ימים בזכות חברה, נכנסתי לאיזה אתר, אמרתי מה אכפת לי, אנסה. אחרי יומיים פניתי למישהו, ליוחנן. מצא חן בעייני איך שהוא כתב על עצמו והמראה שלו עם השיער המאפיר והעיניים הכחולות. פניתי אליו, הוא היה הראשון, ומאז השאר זו היסטוריה..

4. מה זהו? ככה? מייד נהיה חיבור?

היה דיאלוג. אני לא שלחתי תמונה והוא ענה שמה שחשוב זו לא התמונה, אלא לראות עיניים. הוא כתב שהוא מעריץ אותי על היותי אם יחידה כי הוא יודע כמה זה קשה . נפגשנו ואנחנו ביחד, מאז כבר כמעט שנה. שזו פעם ראשונה בחיי שהזוגיות מגיעה ממקום בוגר.

5. כשביקשת אהבה, ככה דמיינת את זה?

לא העזתי לדמיין. לא ידעתי מה לדמיין. מה שבטוח זה כשפגשתי אותו מלבד המראה, לא היה בו שום דבר מהצ'ק ליסט המסורתי שלי, אז הוא לא היה עובר.

הוא אדם רוחני ואני ארצי. כשפגשנו זו היתה תקופה רגעית שלא עבד, ולי זה מאד חשוב גבר עובד ומרוויח. היום ומצליח. הוא היה לבוש בשרוואל ואני אוהבת גברים בחליפות, אבל זה לא שינה באמת, כי היה בו משהו שראה אותי.

6. האם באמת להיות בזוגיות זה משהו שהיה שווה עבורך, טוב יותר מלהיות זאבה בודדה?

אני אמבילנטית כי הרבה פעמים אני מרגישה שאני נקרעת בין הזהויות. הזהות כאמא יחידנית, ששמה לעצמה את הבת בראש מעייניה, ואני כאדם שזקוק למנות הלבד שלי והרבה. ובתוך זה גם למצוא את המקום עבורו, לצרכים שלו, וזה לא פשוט לי.

7. ומעל כל זה מה הוא נותן לך שלא היה קודם?

הוא נתן ועדין נותן לי תחושה של בית. הוא ממלא כאן נוכחות שהיא יותר – יש אותי, את הבת שלי והכלבה ופתאום – הוא. כשהוא מביא לכאן את הילדים שלו, זו כבר משפחה, בית גדול. אני מרגישה את זה בעיקר בימי שישי.

8. זה לא שווה הכל?

זה שווה הרבה.

——-

אלונה אשכנזי.

 ———————-

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים