יום 181, ענת חנה. איך עושה אמא?

כך נפגשנו: את ענת חנה פגשתי בפלמנקו, בקבוצה של ו ראיתי בתנועות שלה משהו מאד בוטח, מלא בטחון, של מי שעברה דרך ויודעת מה הצעד הבא.

מסתבר, ולא מפתיע, שהבטחון נרכש ממסלול החיים שהציב עובדות וביקש התמודדות. כמו למשל להפוך אמא לשני ילדים, רגע אחרי שהתחתנה.

לגבי הצעד הבא, אני כבר לא בטוחה. ענת חנה אמרה לי בשיחה אחרי הראיון, “החיים דינמיים, אני אפילו לא בטוחה שמה שאמרתי לך אתמול, יהיה מדויק מחר. הדברים מדויקים לרגע הזה”. נראה שהחיפוש הזה אחר הדיוק, מביא איתו הרבה טוב.

1. באיזה מקום בחיים, התחלת את תפקידך כאמא?

הייתי בת 27  גרתי בירושלים, התחלתי לשדר בטלוויזיה בשתי תוכניות חדשות. זמן קצר לאחר מכן התחתנתי. בן זוגי היה גרוש עם שני ילדים שהוא גידל, בני 6 ו -9. גרנו יחד זמן קצר לפני הנישואים, ובחרתי להינשא ולהיכנס למשפחה כאמא.

2. מה הדברים שגרמו לך להרגיש ממש ‘אמא’?

בהתחלה פעלתי מתוך האוטומט של מה שהכרתי אצלי בבית. הייתי אמא שמבשלת מקשיבה ודואגת שיהיו כל התנאים. פעלתי מתוך אינטואיציה והדברים באו לי באופן טבעי למרות שבפעמים הראשונות שבישלתי ולבשתי סינר הרגשתי כמו בסרט. אני זוכרת שהדבר הראשון שעשיתי זה שקניתי להם פיג'מות וכיסויים למיטות. אז זה היה נראה לי מאד חשוב, היום כבר לא..

3. הרגשת לפעמים שחסר לך התהליך הטבעי של לגדל את הילדים מהתחלה?

מה שהיה חסר לי, זה אולי משהו בחיבור הרגשי, שהיה אחר והגיע מתוך מחויבות. זו מחויבות שבחרתי בה, ולקחתי את מלוא האחריות עליה. לפעמים לקחתי יותר מידי…

4. כי וודאי יש ציפיות מכל הכיוונים, שתהיי אמא ממש טובה..

זה מאד מורכב. הציפיות היום פנימיות וגם מבחוץ, מעצמי, מהחמות, מהחברים, כל מיני. זה לא היה פשוט. אני יודעת שחוויתי הרבה פעמים את ההתבוננות הזאת של מערכת היחסים שלי עם הילדים, בעיקר כשהלכנו לבקר חברים מהצד שלו. מאז עשיתי כמה קפיצות מדרגה והבנתי שהכל נמצא אצלי בראש…

5. מה עזר לך לשחרר?

בפעם הראשונה עשיתי תזוזה , ברגע שהרגשתי לא טוב פיזית ונפשית. יכולתי לראות  שאני לא יודעת איפה אני מתחילה ואיפה אני נגמרת. כבר היו לי עוד 3 ילדים משלי, קטנטנים, ולא הבנתי איך אני אמורה להכיל את כולם? זה לתפקד במערכת, שמורכבת מתתי מערכות, הרגשתי סחוטה, לא קשובה באמת ובוודאי לא מאושרת.

היה חשוב לי להתייחס לכולם כמיקשה אחת. הדחף הטבעי שלי היה להיות עם התינוקות הקטנה, אבל צריך להכין צהרים לגדולים שחוזרים מבי"ס, ואולי גם לקחת מישהו לאיזה מקום, ואולי הוא לא מרגיש טוב צריך לקחת אותו לרופא… דוד עבד מהבוקר עד הערב, הרגשתי מאד לבד בעומס הזה, עומס נפשי, רגשי ופיזי.

באוותו זמן הלכתי לסדנא שחיברה לנשיות שלי ממקום שהיה לי חדש, ועזרה לי להיות מחוברת למהותי. עברתי ממקום של אי-מהות לאי של מהות.

6. מה הבנת שם?

בעיקר איך לא לטבוע.. להבין שאמהות זה תפקיד אחד, ובו  מיני תפקידים, ויש לו גבול שהוא מאד חשוב.

הבנתי שחייתי כל הזמן  בריצוי של אחרים וגם של הילדים ובמיוחד הגדולים. היה חשוב לי להיות אימא מאד טובה עבורם ולא לפגוע בהם. זה יצר כל מיני התפתלויות של מה להגיד ומה לא. דברים שמנעו את הזרם הטבעי של החיים, אבל ככל שהבאתי יותר מודעות למקום הזה ולעצמי, אז באמת דברים הפכו להיות יותר קלים והרשיתי לעצמי להיות אימה פחות “טובה”..

7. מה הדבר המהותי ששינית בחייך בעקבות המודעות?

התחלתי לשאול למה. לבדוק את אורחות חיי מהיסוד – למה אני עושה דברים מסוימים. למה אני מכינה ארוחה ענקית ביום שישי, למה אני סוחבת את ההרגלים והמסורת שהבאתי מהבית שלי, למה אני שמה כיסוי על המיטה..האם זה באמת חשוב לי? האם זו הבחירה שלי?  שאלתי מה הן הדעות האמיתיות שלי, בכל התחומים חינוך, פוליטיקה וכלכלה  זה תהליך שהגיע להבשלה ולשלב של השלמה מהותית בחיי, ממש בשנה הזאת.

תוך כדי עשיתי שינויים רבים וניסיתי הרבה  דברים. סיימתי תואר שני ולמדתי גישור, עסקתי בהוראת מבוגרים ובהעצמת נשים. כיום, אני עוסקת בריפוי אנרגטי,בכתיבה, שירה ורוקדת פלמנקו.

בכל דבר כזה אני בודקת אם אני מדויקת עם עצמי. ומאיזה מקום אני פועלת. הדיוק מגיע מהקשבה פנימה  וחשוב לי להתקדם צעד אחרי צעד כשאני צמודה לקול הזה של הנשמה לא בגלל שיקולים זרים אלא מתוך נביעה פנימית שיוצאת ומוציאה אותה נקייה כמו שהיא.

8. כשאת מסיטה מבט אחורה אל האישה שהיית בגיל 27 ומסתכלת על עצמך היום, 16 שנים אחרי, מה את אומרת לעצמך?

שעשיתי דרך ארוכה מאד..ועדיין במובן מסוים בתחילתה..

ענת חנה עשת