שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 180, אתי. הם מבינים רק מספרים

כך נפגשנו: היום ההפגנה הגדולה – צעדת המיליון והראיון היום הוא עם אתי, מנהיגת מאהל ‘אין ברירה’ בירושלים.

הסיפור של אתי חשוב, כי הוא מהווה מענה חד וברור לכל המפקפקים בנחיצותה של המחאה הערב. אני מזמינה את כל מי שמתרווח בכורסא, מצקצק בלשונו, חושב שזהו, נגמר, מזפזף לאיזה ריאליטי, להצטרף לראיון של אתי – המחאה הזאת, זו התקווה שלה. גם אם מחר יקפלו את האוהלים ברוטשילד, היא נשארת, כי לה אין לאן ללכת.

הסיפור של אתי לא פשוט, יש לצערנו מקרים כאלו. אין פה כוונה לסחוט רגשות, אלא להציג את המערכת האטומה, שמאפשרת לאדם שמספיק סובל בחייו, להתמודד פעם אחרי פעם, עם החלטות מעוותות, עם האטימות, עם מצבים אבסורדים, ולשם מחיר מוגזם וכואב.

את המערכת הזאת, מיליון איש רוצים לנער הערב, כי הם חייבים. אנחנו חייבים!

1. איפה הבית שלך?

בחודשיים האחרונים כאן, המאהל 'אין ברירה’ בגן העיר בירושלים. אני נמצאת פה עם הבן שלי בן ה-3, יחד עם עוד 25 משפחות. אני כל הזמן פה.

2. למה את כאן?

 אין לי איפה להיות, אין לי לאן לחזור. אני גרושה שלא זכאית לקבל מזונות, כיוון שאני מקבלת קצבת נכות, אני חולה בשחמת הכבד. אסור לי גם לעבוד יותר משעתיים – שלוש ביום, כי אז יבטלו לי את הקצבה, ככה שאני גם לא יכולה להרוויח כסף.

אני אמורה להתקיים מ 3,500 ₪ בחודש, לגדל ילד ולשלם המון כסף לתרופות כל חודש. אין לי, אין לי מאיפה. גם אם אנשים תורמים לי דברים, נגיד ספה, מגיעה ההוצאה לפועל ולוקחת לי אותם.

3. את בחורה צעירה, מה רצית לעשות בחיים?

אני בת 34. גילו לי את המחלה לפני 12 שנה כשהלכתי לתרום דם. עד אז המקצוע שלי היה ספרות אבל היום אני לא משקיעה בזה, כי אסור לי לעמוד הרבה על הרגלים. המחלה עושה אותי מאד עייפה.

בזמן האחרון נעשיתי מאד חולה. רק בשבוע שעבר הכבד עשה לי בעיות, התעלפתי והייתי צריכה ללכת לעשות זריקות, שוב ללכת לאורתופד.. שחמת הכבד זו לא מחלה שיש לה פתרון, אפשר רק לאזן את הכבד עם כדורים, שעולים המון כסף.

4. מה נותן לך כח בחיים?

סבלתי המון בחיים האלה – דקה אחרי שהתחתנתי, גיליתי שבעלי נרקומן, לא ידעתי לפני כן. הייתי צריכה להתמודד עם כל הבלגן לבד. גם עברתי גם המון טיפולי פוריות במשך שנים, שזה היה קושי מתמשך, אבל האור שלי הגיע כשנולד הילד שלי.

לא האמנתי שאחרי כל הסבל שעברתי, באמת יש לי ילד. 12 שעות ישבתי ובכיתי מהתרגשות בבית חולים, פשוט לא האמנתי.. כל הזמן נלחמתי שיהיה לי ילד בחיים, שיקרא לי 'אמא’ בבוקר, שיחבק אותי שאני עצובה, שישמח איתי שאני שמחה, וקבלתי. הילד הזה הוא אוצר, מביא לי אור לחיים האלה.

5. מי עוזר לך היום במצב הזה?

אף אחד והיום גם אין לי כח. אני מהאמהות הראשונות שיצאה לאוהלים. אמרתי די, אני כבר לא יכולה. כמה אפשר לצעוק לשמים?

הילד שלי צריך דברים בסיסים, שאני לא יכולה לתת לו. אני לא מחפשת מותרות, אני רוצה לתת לו תיק לגן, נעליים, קורת גג.

ברגע שהתגרשתי, אבדתי המון זכויות, שזה הרבה כסף. הורידו לי מהקצבה המון וזה אבסורד כי גם אין לי מזונות או כל תמיכה אחרת. הלכתי ל'פרזות’ אמרו לי שאני לא זכאית לדיור ציבורי, כי אין לי 3 ילדים. נו באמת, עד שהבאתי ילד אחד לעולם, יצאה לי הנשמה, אתם מבקשים ממני עוד?

היום אני נלחמת עבורו. אני מדברת איתך ויש לי דמעות בעיניים, כי לפני שהילד שלי הגיע לא עניין אותי כלום. אמרו לי שאני חולה, אמרתי 'טוב אני חולה’. לא היה לי אוכל, אמרתי 'טוב לא אוכלים’. אמרו 'חפשי דירה’, אמרתי 'סבבה’.היום זה אחרת, אני כבר לא יכולה להיות אדישה.

6. אם היה דג זהב שיכול להגשים לך 3 משאלות, מה היית מבקשת?

1. קורת גג לילד שלי – כי פה באוהלים, הוא כבר איבד את כל הגבולות. כל מה שהשקעתי, נעלם. גם קשה לי לראות אותו ישן בקור, מתקלח בממטרות, נקרע לי הלב.. אני לא רוצה שיתנו לי וילה אני רוצה קורת גג, מחסן, חדר קטן, שלילד יהיה מקום לישון.

2. שיהיה תמיד אוכל במקרר, שלא יחסר לו. אם יבקש גבינה, שלא אגיד לו שאין.

3. הייתי רוצה בריאות. הייתי רוצה לחזור לעבוד 8 שעות משרה, כך שלא אצטרך צדקה. אני זקוקה לצדק, שיתנו לי את כל הזכויות שלי..אני כל הזמן נלחמת כדי להשיג אותן.

 אני רוצה לקום בבוקר, לקחת את הילד לגן. ללכת לעבודה של 8 שעות, להתפרנס בכבוד, לחזור הביתה, לפינה שלי. לשבת עם הילד בשקט, לבד. יותר מזה לא רוצה כלום.

מוזמנים לעזור לאתי, שלחו לה הודעה >

להגיב בפייסבוק  | ניוזלטר שבועי | כל אוגוסט |דף הבית

  

           Email Marketing Powered by MailChimp|    יוני     נשים 365

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים