יום 70, הילה. שקיעתה של הזריחה

כך נפגשנו: אויש כמה שאני לא אוהבת לדבר על הנושא הזה מוות. היו מספיק ימי זיכרון ועצב לאחרונה, ובכל זאת סיפור ששמעתי אתמול, גרם לי לרצות להאיר את המקום האפל הזה. בחרתי לדבר עם הילה, שבחרה להאיר את המוות, כמקצוע. יותר מדויק יהיה לומר שהילה מעניקה ליווי רוחני לאנשים לקראת המוות.

1. לא בחרת לך עיסוק קצת קודר?

להיפך. אני אמנם פוגשת אנשים במצבי קצה, אנשים שמתמודדים עם מצבי משבר, או מחלות מאיימות חיים, אבל כל המהות של העבודה היא ליווי רוחני, למצוא מקומות של התעלות. לעורר מקורות של השראה, להיפתח, להשלים.

2. יש מקום לרוחניות בשלב כזה? הגוף לא סוחב מאד למטה?

הוא כן, אבל אני באה למי שרוצה, אני לא מכריחה. אני מניחה את האופציה לגשת למחלה מנקודת מבט אחרת, של מה שיכול לצמוח בתקופה הזאת.

אחרי הכל אנשים רוצים לא רק להתעסק עם המחלה. הם רוצים להתעסק גם עם החיים ואני באה לעורר חיים במקום הזה. אדם יכול להיות גוסס, אבל החלק שבו שחי האור, כל הזמן קיים. לפעמים התפקיד שלי זה להיות המתווכת שמנגישה לאדם את הרוחניות שלו. לאחד זו תפילה יהודית, לאחר הבנת המשמעות בחיים, וכמובן יש עוד.

3. את מוצאת מכנה משותף בין האנשים במקום הקשה הזה?

אני יכולה לראות שאנשים נוטים להתעסק בשאלות קיומיות, כמו: מה המשמעות של חיי, מה זה המוות, לאיפה אני הולך. לרוב זו פעם ראשונה בחייהם שהם עוסקים בשאלות האלה.

4. ומה את מקבלת מזה?

תחושה של הענקת אהבה, חיבור, אינטימיות. זה להיות עם אדם במקומות הכי עדינים. אני לפעמים אני מרוויחה התעלות – אדם מתוך ייסורים פיזיים ונפשיים, מגלה יחד איתי, או דרכי, את החלקים הבריאים שלו.  משהו זוהר בתוכו. אלו רגעים של חסד גדול.

5. מה הביא אותך למקצוע הזה?

הגיע מלשאול שאלות רוחניות גדלות, כמו מי אני ומה באתי לעשות פה, מה המשמעות של זה שאחיה ומה של המוות. למדתי תרפיה דרך רגרסיה. במסגרת הטיפולים, החיים זימנו לי ללוות אנשים חולים. התחילו להגיע אנשים שביקשו סוג של ליווי, ואז גיליתי שיש מקצוע כזה. הלכתי ללמוד אותו והיום אני מרכזת את הלימודים בעמותת אחווה.

6. בעצם למה צריך מלווה? זה לא משהו שמשפחה וחברים עושים?

הם עושים עבודה נפלאה אבל יש דברים שהם לא יכולים להתמודד איתם. הרבה פעמים הנושאים לא פתורים אצלם. הם חיים עם טאבו . אדם שאומר אני רוצה למות, אני יודעת שהוא מרגיש ורוצה לדבר על זה, אבל הם אומרים לו ‘אל תגיד ככה’. זה ההפחדים שלהם, הם לא באמת יכולים להקשיב.

7. ובכל זאת, רוב המפגשים שלך מסתיימים כשאת יודעת שאולי לא תראי אותם שוב. איך את מתמודדת עם זה?

אני לא רואה את ההבדל בין חיים למוות, כמשהו גדול. יש את הפרידה מהגוף, אבל אני רואה את זה כרגע מלא חסד וקדושה. האדם עושה מעבר מדהים מהוויה שלפעמים הייתה כלואה, למקום משוחרר יותר.

לפעמים אני מגדירה את עצמי כדולה. מיילדת ברמה הרוחנית. גם המוות הוא לידה,

בלידה הרוח נכנסת לחומר של תינוק. במוות רוח עוזבת את החומר. פשוט צד שני.

 הילה אשחר >

——- 

רוצים-רוצות להגיב  הכנסו כאן לפייסבוק   

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים