תפריט
כך נפגשנו: שנים שאני עוברת ליד חצר צנועה, מטופחת, עם פרחים בעציצים הפזורים מסביב ושולחן עם כסאות שמסודרים, כאילו רק הרגע מישהו ישב שם, אך אף פעם לא ראיתי שם איש. צהרים אחד פגשתי שם את פנינה..
1. מה המקום הכי טוב בשבילך?
נהלל. המקום שנולדים זה הכי טוב, הכי יפה.
2. לאיזו תמונה את חוזרת משם?
למטבח. גידלנו על ריצפת המטבח אפרוחים באינקובאטור, עד גיל 3-4 שבועות. הם היו מסתובבים שם ומתחבאים. אני זוכרת את הריח שלהם. היום חושבים שזה מסריח, אבל אנחנו נהננו מזה מאד. חוץ מזה אני זוכרת את הבוץ של נהלל, אני זוכרת שגרנו בצריפים, אני זוכרת שעבדתי ברפת, חלבתי את הפרות, עבדתי בלול, בשדה
3. תתארי את העבודה שלך בשדה
עזרתי לגדל תירס. היו זורעים תירס צפוף, ואנחנו הילדים דיללנו, שיהיה מרחב בין תירס לתירס. בקיץ, כשזה גדל קטפנו את התירס ביד והיינו מביאים אותו אל הגורן בנהלל. שם כל אחד היה שם בערימה שלו. ואח"כ בא הקומביין (או משהו אחר שאני לא זוכרת את שמו), דש את התירס לגרעינים, לקלחים ולעלים. את התירס אכלנו ועם הקלחים היינו מחממים את הבית
4. היום בעולם יש בהלה לתירס, זה מקור לדלק, במקום הנפט
טוב זה סיפור של 80 שנה, כל העניין עם הקלחים. זה היה החומר חימום. אני במשך שנים לא ידעתי שיש אפשרות אחרת. תמיד חשבתי איך אנשים מחממים את הבית שלהם, שאין להם קלחים של תירס.. לא הבנתי, לא חשבתי שיש עצים בכלל.
5. היום את קונה תירס בחנות?
בחיים לא. בחנות זה לא תירס, אני אוכלת תירס רק מהשדה
6. נחזור לנהלל, מקום עם הרבה גנרלים וסיפורים, יש רגע שהעובדה שאת מנהלל, פתחה לך דלת?
בצבא, הייתי בקורס מכי"ם הראשון של מחנה 80 החיילת מספר 35 של הנח"ל. כשהקורס הסתיים לא רציתי ללכת לקיבוץ, אז העבירו אותי לירושלים. אמרתי לעצמי שמשה דיין גר בירושלים והלכתי אליו עם חברה. השוער שאל מי אנחנו ועניתי לו שיגיד למשה דיין שהאחות של יהושוע מונק מנהלל כאן.
7. והוא עזר לך?
הוא היה מאד נחמד ושאל ‘כן בנות מה אתן רוצות’. סיפרתי לו. באמת הוא עזר לשתינו, שם אותנו בפיקוד דרום. אותה הוא שם בטלפון ואותי בקצין העיר. אני זאת שסידרתי לו את החדרים בבית החייל.. שירתתי שם עד אחרי השלג של שנות ה- 50 ואז השתחררתי.
תראי בסוף אני זוכרת. בלי להתכונן בא לי הסיפור. אני בת 81 וחודשיים ועדין זוכרת.
רק בריאות.
