יום 44 – דורית. כולנו עבדים

כך נפגשנו: מושפעת מליל הסדר, מקריאת ההגדה ומהראיון של קוטנר עם אהוד בנאי על חירות ודרך, פניתי לדורית. נפגשנו דרך הפרויקט, אחרי הראיון עם תמר. שאלתי אותה אם היא יכולה לספר על המסע שלה מעבדות לחירות.

1. מה הייתה העבדות שלך?

עבדות של פחד, לפחד לעשות את מה שאני אוהבת, אפילו לפחד לגלות מה אני אוהבת, עבדות של לעבוד שיהיה לי כסף. יחד עם זה, הייתה בי תמיד בעירה פנימית, מאז שאני ילדה, שנועדתי לחופשי

2. איך ילדה יודעת או מבינה דבר כזה?

זו ידיעה של הלב. זה לא משהו שאני יכולה לומר שכתבתי לי ביומן בכיתה ב’. ההסתכלות על האנשים מסביבי, על ההורים שלי ועל העסוק שלהם, על אנשים אחרים, הביאה אותי לידיעה הזאת. הם לא היו נראים לי מאושרים,  בטח לא נראו חופשיים ולא נראו יצירתיים. הם נראו יותר כרובוטים. הייתה תחושה של משהו מוזר משהו בעולם. לא הבנתי למה אנשים רבים ונשארים לחיות יחד, למה יש מלחמות, למה אנשים כבולים לנורמות של תרבות ודת.

כל מיני שאלות של ‘למה’ על הדרך חיים של ההורים שלי, של המחנכים שלי, למשל למה מורה עם כיפה בבית ספר שלמדתי בו, מרביץ מכות לאחד התלמידים כשהוא אמור להיות איש טוב?

3. איך הבנה כזו משפיעה עליך כילדה?

ההבנה הזו הייתה בי תמיד. כמו תבונה פנימית שלא חלקתי עם אף אחד. סך הכל  הייתי ילדה תפקודית, ילדה מוצלחת, לא הייתה סיבה לקחת אותי לפסיכולוג.. אבל מבפנים רמת הדמיון והידיעה שמשהו בעולם לא תקין, הייתה כל הזמן. נדרתי לעצמי כבר אז שאני אחיה אחרת.

4. ידעת איך יראה האחרת הזה?

ממש לא ידעתי איך אבל אני זוכרת תחושה. יש רגע בערך מגיל 6, שאני זוכרת את עצמי בדרך לבית הספר,  הבטתי לשמים והרגשתי את המרחבים, החופש, את המסתורין.  ידעתי שאני מסתכלת על משהו שאין לי יכולת להבין. נמשכתי לשאלות עצמן.

5. מתי התחלת לחיות את מה שאת מאמינה בו?

זה תהליך, תהליך סזיפי שעברתי כדי להיות היום בעמדה בהירה מאד של מי אני ומה היעוד שלי בעולם הזה.

כל יום אני חיה את מי שאני יותר, ובשנה האחרונה יותר מתמיד. היום אני עושה רק את מה שאני אוהבת, אני עוסקת במה שאני אוהבת. אין יותר פשרות בדבר הזה. אני לא ילדה, ואני לא בבית של ההורים שלי, ואני בוחרת בכל דבר מה שטוב לי, מה אני אוכלת, מי החברים שלי, במה לעסוק. היום יש לי הרמוניה. חשוב לציין שאני לא באה בביקורת לאנשים אחרים שחיים אחרת, אני יודעת שיגשימו את עצמם בזמן שלהם. היום, הזמן שלי הגיע.

—–

דורית בר >

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים