דף הבית » נודדת / גיתה

נודדת / גיתה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

חירות, מילים לדמותה

אפילו שאני לא מכירה היטב את החיים של הנשים במשפחה הרחבה שלי, של הדורות שקדמו והסתעפו מעבר לסבתות, דודות, בני דודות, ומעגלים נוספים, אני יכולה לחתום בוודאות, שאף אחת מהן לא העזה לעשות, את מה שאני בחרתי לעשות, בערב פסח

ערב פסח במשפחה הרחבה, פעל לפי אותו מנואל עתיק יומין, וכלל המולה גועשת ורוחשת. אנשים מסתובבים לחוצים בגלל 'החג! החג!' הולכים ובאים עם קניות, ידיים עמוסות מעבירות מכאן לשם, מארגנות, מסדרות. מטבח מלא חיים, צבעים, סירים מבעבעים, צרורות עלים נקצצים, פיילות של פולים קלופים בירוק חיוור ואפונה טרייה בירוק כהה, מחכים לתורם להיכנס לסירי ענק

הגדות פסח יוצאות מתרדמת שנתית ממעמקי המדף בארון הגבוה, לשולחן חג. לידם, כוסות יין אקלקטיות, מסתנוורות מאור שמש. זרי פרחים חנוטים בצלופנים, מתוחים באגרטלים. בפינה על הריצפה מקבץ בקבוקי תירוש לילדים, ובקבוקי יין אדום ולבן של מבוגרים. פעם פעם גם היו גם בקבוקי זכוכית של אשכוליות ותפוזים שכללו בונוס של צרבת ייחודית. על הספה בסלון בגדי חג מחכים לגיהוץ, עיתונים מקופלים על שולחן צד

ככה היה בכל אחד מהבתים של משפחתי הרחבה והמורחבת. היה ועודנו. שנים. בצורה כזו או אחרת, בסידור דומה, בשפה שונה, בארצות אחרות, ועדין זו התמונה הפועמת של ערב חג

לכל אחת מהנשים היה תפקיד – להיות בתפקיד 'האישה של ערב החג'. תפקיד המחייב סט פעולות ברורות – לנקות, ולקנות ולארגן, לצחצח, להבריק, לבשל, לרחוץ, להלביש, להחליף כלים. בכל פעם שנדמה שהסתיימו המשימות, נפער מחדש האקורדיון התובעני

בערב, עם יינתן הגונג ותחל קריאת ההגדה, האישה תעצור לרגע ממלאכתה. עייפה, בלי שנ'צ, תשב עם בני הבית הנרגשים. 'במאמץ חינני תסווה חוסר סבלנות ועצבי על, תנסה לחייך ולהנות מההמולה החגיגית, לפחות עד שולחן עורך

אף אחת מהנשים האלה מעולם לא חשבה, או אם חשבה, לא עשתה, לקום ולנסוע בערב החג. לנסוע לבד. לקחת את עצמה יום קודם למקום שקט, נניח בגליל, נניח עם נוף הרים ירוקים, עם אוויר קריר מבריא של סוף מרץ, עם סאונה ובריכות טבילה חמות וקרות. אף אחת לא חשבה להביט בערב החג בפלאי פריחת התורמוסים הסגולים והפרגים בורוד בהיר ולא לשבוע מהיופי

אף אחת מהן לא חשבה לא לארח, או לא לתכנן היכן להתארח, ואם להתארח לא לתכנן איזו מתנה יקנו, ומה יכינו, ולחשוב איזו קערת פיירקס יביאו איתם. אף אחת מהן לא חשבה להשאיר את האיש שלה, וילדיה להסתדר בעצמם עם ארגוני החג, עם הכנת הסלטים, עם ה'מה ילבשו', ועם 'מי נכנס ראשון להתקלח?'. י

גם לאף אחת מהן לא היו איש וילדים שהפצירו בה "בחייאת, שחררי ת'חג הזה. לכי נוח. אנחנו יודעים כמה את זקוקה לזה". ואם היה איש או ילדים שיכולים להגיד דברים כאלה, לא בטוח שיכלו להמליץ על האופציה הספציפית הזו

והאישה הזאת שהיא אני, בחרה ללכת, ולנוח, ובמקרה זה היה לבד (הפעם ממש במקרה, וזה סיפור אחר). בזמן הזה שבהיתי ביופי הסגול, וטבלתי במים החמים, ואכלתי עלי גפן מושלמים, ושתיתי קפה שנטחן בו ברגע, והחלקתי פה ושם קצת יין רוזה מדיטריאן יחד עם בני בית לא שלי, וכתבתי בבקתת עץ וזכוכיות בתוך עצים, ונהלתי דיאלוג מבטים עם שפן סלעים, ובישלתי לעצמי תה עלים, ומשכתי מכחולים בצבעי מים, וראיתי סרטים מעניינים בדוקאביב, וקראתי את 'המדריך לעקרות בית' שמזמן רציתי לקרוא ובמקרה היה שם, בזמן הזה, הסדרתי נשימה מחתיכת שנה מלאת פעלולים הוליוודיים פלוס דרמות אירופיות מתוחכמות, עם פסקול צועני של קוסטוריצ׳ה

ולמרות שוויתרו לי, לקחתי את עצמי בערב ונסעתי לליל סדר שהיה מלא במשפחה ובשפע אוכל חגיגי שהשנה רק הגברים בישלו. ככה יצא. ותוך כדי קריאת-טיסת ההגדה, שלא מוזכרת בה אישה אחת, הרגשתי שדווקא השנה, אני מוסיפה קטע מוחשי של 'והגדת לבתך' ובטח גם לבנך, על בחירה בחירות ובקריאה (פנימית). י

בסוף שטפתי מלא כלים, בכוונה בלי מדיח, כדי להרגיש שתרמתי משהו למאמץ החג, אחרי ייבוש-הכנסה לארון – יצאתי בלילה, ונסעתי בחושך מצרים בין הרים, בתוך כפרים, חזרה לחתיכת הר-תורמוסים שלי, לעוד זמן פרייסלס של ניתוק-חיבור, ואיחלתי לעצמי חג חירות-אביב-פסח שמח.

הבהרה, המחברת אינה נגד נשים, גברים, או אנשים מתלהבים שכן אוהבים את החג, או נגד אנשים שאוהבים לקרוע את עצמם לקראת החג (וביננו, מישהו צריך לעשות את זה), (ועוד ביננו, המחברת בעצמה עושה את זה וכנראה עוד תמשיך לעשות את זה, עם הפוגות). המחברת כן בעד שגברים ימשיכו לבשל ארוחות חג. ולא רק חג. ואם אפשר יעשו כלים. וייבשו ויכניסו לארון. המחברת מודה לאל שיש לה איש כזה מפרגן, וילדים שחונכו טוב, ומשפחה מורחבת שסופגת תופעה כמוה

תודה ענקית למשפחת לובל, קודם כל שאלוהים ברא אתכם, ואח"כ שחנן אתכם להיות מארחים מושלמים, שיודעים ליצור מרחב מלא השראה, לאנשים שרוצים להיות לבד (אי אפשר לבוא בזוג). זה נקרא דיה גסטהאוס בגיתה. אני מאחלת שעוד אנשים יבינו שאלו חופשות סופרפוד, החיוניות לבריאות הנפש ויגיעו למקום המושלם הזה. רק שיישאר לי מקום לסתיו. נדמה שיש איזה חג נוסף שם

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים