יום 54, ענת. אור. רגש. תקווה.

מנהלת את  עמותת ת.מ.ר- תינוקות במצוקה והזנחה רגשית בהתנדבות 

כך נפגשנו: באחד הערבים קראתי ב'בלינג בלינג’ על העמותה. עוד לפני שסיימתי לקרוא, ידעתי שאני רוצה לדבר עם האישה שעומדת מאחורי זה. מצד שני חשתי רתיעה מהנושא הכואב. מי רוצה לשמוע על תינוקות סובלים, בעיקר שיש לי תינוקת קטנה בבית? יש פה עודף רגישות עבורי, אבל האצבעות כבר שלחו את המייל. הראיון התחיל, לקחתי אויר ומצאתי אצל ענת הרבה מאד אור, עוד לפני שאפילו נכנסתי למנהרה.

1. מה עושה העמותה?

העמותה הוקמה על מנת לסייע לתינוקת ופעוטות מלידה עד גיל 3 שאובחנו ככאלה הסובלים ממצוקה רגשית  מדובר בתינוקות שפיתחו תסמיני הפרעות אכילה, הפרעות שינה, דיכאון, תוקפנות ועוד). מדובר  בנושא עדין ומורכב, שנמצא תחת ההגדרה של פסיכיאטריה של גיל ינקות. העמותה מגייסת משאבים כדי לממן טיפולים אינטנסיביים, הניתנים  על ידי מטפלים שעברו הכשרה מיוחדת  ובשיתוף פעולה מלא עם מרפאת גיל ינקות השייכת לבי"ח גהה, קופת חולים כללית .

2. הורים משתפים פעולה ורוצים לבוא לטיפול?

לא תמיד. לעיתים יש צורך ללכת  אליהם הביתה ולהביא אותם אל המרפאה. לא תמיד יש עם מי לדבר ומדובר בתהליך עדין ומורכב . מסתבר שדומה הדבר גם עם הורים מרקע סוציו אקונומי סביר ומעלה. הורים  לא  תמיד מודעים לכך שיש בעיה מעבר לתסמין, מעבר לבעיה שמופיעה אצל התינוק. יש הורים שמתכחשים ומכחישים שיש בעיה ואף  לא מודעים שיש משהו לא תקין בהתנהלותם עם הילדים . אנחנו דואגים ללוות אותם מתחילת הדרך וכמעט עד סופה  דואגים להסעות מהבית לטיפול, מראים שכל התהליך שנקרא טיפול,  לא מאוד מפחיד ושמטרתו להיטיב ולעזור.

3. איפה נקודת החיבור שלך לעמותה?

תמיד אהבתי להיות במגע ובקשר עם אנשים. כל חיי הייתי מחוברת לתינוקות ולילדים. למדתי חינוך מתוך אידיאולוגיה ומחשבה שהגילאים הצעירים הם גילאי המפתח להתפתחות האישיות נסיבות חיים הביאו אותי לא לעסוק בתחום  ולאחר שנים בתחום הנדל"ן והאמנות חזרתי אליו ממקום בשל ומנוסה יותר .

4. ומה את מביאה לתוך העשייה הזאת?

אני מביאה את עצמי כבוגרת וכתינוקת. מביאה את הניסיון, היצירתיות, הרגישות הרבה שלי לצרכים של האחר יחד עם הנטייה ליזמות שקיימת בי’ מביאה את האמונה שבאהבה ובטוב אמיתי אפשר להגיע לכל אדם ואדם ובאמת לעזור. גם בעבר שניהלתי עסקי הנדל"ן, תמיד הבאתי גישה אחרת, ממקום אחר.

אני חושבת יש לי יכולת לתקשר קצת אחרת וזה תמיד משרת את כל המעורבים. לדוגמא כשעסקתי בנדל"ן, היה לי חשוב להתאים לכל בניין את האנשים המתאימים לו מתוך אמונה שאי אפשר לנתק את האדם מהסביבה הפיזית והאנושית בו הוא נמצא. ההתעקשות שלי הביאה  לחוזי שכירות שחודשו מידי שנה, נבנו  יחסי שכנות תקינים בין השוכרים, דבר שהביא לרווחיות וליציבות של העסק. זה עניין של רגישות לאנשים והקשבה לצרכיהם.

5. לרגישות הזאת יש חסרונות?

במובן מסוים – מאוד. כיוון  שלעיתים קיימת בי רגישות יתר לצרכים של אחרים ופחות לעצמי. מגלה שיש בי קשיים לשים את עצמי במרכז. הפעילות בעמותה הדגישה אצלי את הצורך בשיווי משקל ובאיזון בין הדברים. גם לנתינה יש גבולות, ומסביב לא תמיד זה מובן, יש הרגליות. זה דומה לאדם שכל יום יאכילו אותו בקוויאר, ביום שבו תגיש לו לחם עם חמאה, הוא לא יבין מדוע ואיך שינית לו את ההרגלים.

6. העמותה עוסקת בנושא מאד רגיש, איך את מתמודדת?

אני שומעת על המקרים אבל לא רואה אותם. יש הפרדה מוחלטת בין החלק שמטפל ושנמצא בקשר הדוק עם המשפחות  לבין החלק שלנו כפעילים בעמותה. זו הפרדה שהיא נחוצה היות שאיני באה מהתחום הטיפולי, מצד שני, יש לי ידיעה שאני מאד עוזרת לאנשים האלה בניהול העמותה ובתרומות שאני מגייסת. אין לי בעיה לעזור גם אם אינני מכירה באופן אישי את אלה שאני עוזרת להם. זו תחושה פנימית מאוד חזקה.

7. קל לך לגייס תומכים ותורמים לעמותה?

אני מצליחה, כי אני אופטימית ומאד מאמינה בפועלה של העמותה  וב- 2 האנשים שיזמו את הקמתה (פרופ’ סם טיאנו וד"ר מירי קרן) אבל זה לא תמיד פשוט. הנושא כל כך מורכב עם סטיגמה שלא פשוט להסירה.

לאנשים קשה  להתחבר לנושא היות ויש הרבה ערפל סביבו, הוא מאוד מאיים. רבים מעדיפים לתרום לעמותות גדולות, ותיקות עם מוניטין מאד גדול ושמחוברות ל"צינורות החמצן" הפופולאריים.

התגובות נחלקות: יש את אלה שמתחברים, רובם נשים שמיד מתחברות לנושא, ומודות כי הנושא חשוב מעין כמוהו, ויש אלה שנרתעים/ לא מבינים למה צריך פסיכיאטריה בגיל ינקות, וחושבים שזו בכלל צריך להיות אחריות המדינה. יש את אלה שטוענים כי המושג פסיכיאטריה של גיל ינקות הוא  לא נושא. היות שתינוקות לא יודעים להביע מצוקה, והבעיה היא ההורים.

אלה שאתגרו אותי יותר מכולם היו אלה שאמרו לי  עוד בהתחלה שאין לי סיכוי להצליח, שזה נושא לא סקסי ,שלא מדובר ברעב, עוני ומחלות קשות.

האתגר שעומד בפני הוא להראות שמדובר בתופעה שהיא איננה שולית בחברה שלנו ובעצם מדובר בחולי אמיתי קשה. דרכו של תחום בריאות הנפש תמיד הייתה קשה ומפותלת – ואני אומרת זאת בצער גדול. אני תקווה כי הנושא יזכה בסופו של דבר ליותר תשומת לב ברמה חברתית וכלכלית .

8. מה המסר הכי משמעותי שאת רוצה להעביר?

המסר שאני רוצה להעביר גם בשם כל מי שעוסק בעבודה המיוחדת הזו – שניתן ואפשרי לעזור לכל אותם תינוקות  הסובלים סבל אמיתי. בעזרת טיפולים מתאימים ניתן לעצור את מעגל הסבל החוזר ונשנה ולמנוע את התפתחותם של בוגרים המזיקים לעצמם ולחברה.

תינוק סובל שעבר התעללות והזנחה  ולא טופל, סביר להניח שיהפוך להורה מתעלל ופוגע וחוזר חלילה.

מסר נוסף ,שבגילאי 0-3 נפתח חלון הזדמנויות כמעט בלתי חוזר שבו ניתן לרפא ולעזור לתינוקות אלה, שכן המוח בגילאים אלה גמיש ואלסטי וניתן לריפוי. בעזרת הטיפול הנפשי האינטנסיבי, הסיכוי להצלה הוא גדול יותר .

לעמותה >

———–

עניין אתכם? שתפו את הפוסט | הצטרפו לפייסבוק כאן >

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים