דף הבית » יום 50 – כרמלה. מלכת המדבר

יום 50 – כרמלה. מלכת המדבר

כך נפגשנו: חג. עוד אחד. הסתובבתי בין אנשים, נשים גם. לא הייתי במוד לראיין אפאחת. שולחת לכרמלה מזל טוב ליומולדת ב-f  . מצטרפת להמון המאחל. אח"כ שואלת, אולי את האישה של מחר? 

בשמחה, היא עונה. אבל אין לי קול. הלך. לא יכולה לדבר.

מצוין אני חושבת, האישה הנכונה להיות איתה במילים כתובות. בתוך כל אינספור המילים הכתובות בחלל ה-f  , אלו של כרמלה, הן מהזן הלא-מקשקש-סתם, מים לצמא. יצא ראיון בהתכתבות. כזה עוד לא היה.

1.    מה זה עושה לך כל חגיגת יום ההולדת הוירטואלית הזאת?

דווקא בגלל שאני לא בנאדם של חגיגות, (בעלי ואני לא קונים מתנות יומולדת או נישואין זה לזה מתחילת נישואינו. אני לא מחכה לימי הולדת כדי לקנות מתנות ושונאת לעפעף לכיוון מתנה רצויה ועוד להיעלב שזה לא הצבע שרציתי. אין לך מושג כמה רווח לו. הוא ממש גאה בזה). סוגריים ארוכים, אה? אז דווקא בגלל זה כיף לי עם הבלאגן הוירטואלי כי מילים הן המתנות הכי יפות בעיני. (אני טובלת היום בקלישאות, נראה לי..)

בשנה שעברה הייתי בהלם מכמות הברכות כאן. לא תיארתי לעצמי שכל כך הרבה אנשים יברכו מישהי שלא פגשו מעולם. אפילו התמונה שלי מעורפלת. זה היה כיף אדיר לאחת שאת הבת-מצווה שלה בילתה בשירותי האולם בו התרחשה החגיגה. הייתי ילדה מעצבנת  .

2.    עם מי מהדמויות שכתבת עליהן, היית רוצה לעשות היום ‘לחיים  ’?   (הייתי שואלת מה בכוס, אבל אני מריחה את האניס  (

לחיים? עם ההורים שלי. ככל שהם מתבגרים, הם מטלטלים אותי יותר. הייתי נערה מרדנית וברחתי כמה שיותר רחוק. בשנים האחרונות גיליתי אותם דרך הסיפורים שאבא שלי הפקיד בידי. לא שהייתי כזו סקרנית. הבנים שלי התעניינו הוא סיפר להם. ככה נשאבתי גם אני.

אפשר לומר שמילדות יש לי משיכה לסיפורי אחרים. במיוחד קשישים. הייתי נוסעת לבית הספר באוטובוס ובוחרת לשבת מאחורי אנשים שידעתי שלא יאכזבו. וזה עוד לפני שידעתי איזה אוצר חבוי אצל הורי. אצל כל הורה, אגב. לא תמיד אנחנו מתעניינים וחבל, תאמיני לי. תני לי שעה עם מי שתרצי (מעל שבעים, כמובן) ואני חוזרת עם שלל שלא תאמיני. זה מה שמעניין אותי. אז כוס יין (אני לא אוהבת אוזו, התאמיני?) אדום. את יודעת מה? אוזו. עם אבא שלי. אמא שלי תשב בצד ותגיד כרגיל: 'מה כל כך מעניין בחיים שלי? הייתה לי ילדות מחורבנת’.

 ואני אגיד לה בפעם המיליון: אבל אמא, זה מה שמעניין  .

3.   איזה זיכרון חזק יש לך מיום הולדת אחר בחיים שלך  ?

 כיתה ד’. אמא עושה לי יומולדת בבית וכל הכיתה מגיעה, גם הילד שאני אוהבת. הוא תוחב ליד שלי שרשרת פלסטיק ואומר במהירות: תאהבי אותי. ילד שעמד מאחוריו (והביא שוקולד פרה קטן, המתנה המבאסת של שנות ה-60 הצנועות) שומע וצועק לאמא שלי: שוקי אוהב את כרמלה  .

חשבתי שהשמיים נפלו עלי. זה היה יותר גרוע מלהגיד עלי זונה  .

4. את מבינה שאת מרגשת המון אנשים. בעצם, אנחנו מין צבא קטן של חיילים שמקפידים לעמוד למסדר בכל פוסט חדש שלך. מהעיניים שלך, איפה את נוגעת בנו, שזה עובד כל כך?

העניין הזה של המון אנשים שקוראים ממש לא מובן מאליו. להיפך, הוא מפתיע שוב ושוב ולא שאני מתפלצנת כאן. תמיד כתבתי וידעתי שאני יודעת לגעת דרך הכתיבה.

היה לי בנעורי חבר שכתב לי אחרי המון זמן מאז שנפרדנו, לאחל לי מזל טוב לרגל נישואי ובסוף המכתב כתב 'שכחתי איזה השפעה יש למילים שלך עלי וכל הלילה הסתובבתי עם זה’. משהו בנוסח זה. ואחרי שאמרתי אז בליבי 'וואללה?’ כי זה קרה לי מפעם לפעם, במיוחד מצד מורים אבל מי סופר מורים  .

אז לומר שלא חשבתי שיש לי כישרון מסוים זו התחסדות, אבל עדיין מרגש אותי לקבל פידבקים. שלא תהיה טעות  .הייתה תשובה ארוכה .

5. ומי עושה לך את זה בכתיבה שלו, את מי את אוהבת לקרוא?

אני אוהבת לקרוא את נעמי רייכמן. היא מאירה פינות ויש לה עין בוחנת שאני מאוד אוהבת. את עינת יפת-שוקחא שהיא סופרת אבל מתכחשת לכישרון הנדיר שלה אבל יום אחד היא תושיב את התחת היפה שלה ותכתוב ברצינות כי יש לה את זה.

את מירלה שמדברת את נפשה המיוחדת בשירים. את תומר טל שהוא שיעור לחיים ולמוזיקה. מילים ספורות ועולם עשיר.

את יגאל סרנה כי הוא אומר כל מה שהייתי רוצה לצעוק בארץ הזו

——-

–כרמלה מזל טוב גם בשם המערכת –

* רציתי תמונה אחרת מהמוכרת כל כך שחור-לבן. כרמלה שלחה את זו, אמרה שכאן היא באמת היא. לא כותבת ולא בטיח, פשוט 'אמאשל’. באיטליה, מבררת בטלפון אם הבת שלה רוצה חולצה בסגול כהה.

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים