שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 49, מור. באה מאהבה

נפגשנו כך: יש אנשים שאני לא מכירה, אבל מייד יכולה לומר איזה תדר הם מביאים. מור שלחה לי מייל בעקבות הראיון עם קרני. מייל שכולו מלא ברגש. דרך המילים הכתובות, שמעתי אותה צוחקת, ראיתי אותה מחייכת, למרות שמעולם לא נפגשנו. מור, עלתה לארץ מארגנטינה בגיל 14, היום לא שומעים זכר למבטא, קשה לדמיין שפעם התגלגלה הר’ על שפתיה. לא במקרה.

1. את זוכרת איך דמיינת את ישראל לפני שעליתם?

לא היה לי ממש זמן לדמיין. זה היה משהו כמו חצי שנה, מרגע שההורים אמרו לי ולאחי שנוסעים לישראל ואז קרו המון דברים. אבא שלי נפצע נורא ואחי הקטן שהיה אז בן 9, היה צריך לעבור ניתוח גדול, ואני שהייתי בכיתה ז’ הייתי עסוקה בפרידה מחברים. לא היה לי זמן לדמיין, אבל ידעתי שאני באה למקום שארצה להיות בו.

2. זה משהו שהגיע גם ממך, רצית לעלות לארץ?

ממש רציתי, כשהגעתי הסתבר שפחות.. הייתה לי פנטזיה שאני מגיעה למדינה שלי. זה לא כי סבלתי מאנטישמיות, גם לא הרגשתי חריגה, ולא קראו לי ‘יהודיה’, זאת פנטזיה שבאה ממקום אחר. יותר ממקום של הרפתקה אולי וסקרנות.

3. איך הייתה קבלת הפנים כאן?

נחתי כאן ברכות, ממש כמו על עלי כותרת.. חברה מאד טובה שלי, מירי, שעלתה בדיוק שנה לפני, עשתה עבורי את ההכנה. היא הייתה במרכז קליטה שאני הגעתי אליו ושלחה לי את השמות והכתובות של הילדים בכיתה. יצא שהתכתבתי איתם והכרתי אותם כמה חודשים לפני שהגעתי.

כשהגענו לארץ, אני זוכרת שזה היה ביום חמישי ב – 4 לפנות בוקר, שלושה מבני הכיתה חיכו לי בשדה התעופה.. מאד התרגשתי! אח"כ במרכז קליטה הייתה תחושה שהגעתי לגן עדן, היינו שם חצי שנה והיה מדהים. שעזבנו את המרכז, שם זה נגמר. הכל ממש נשבר.

4. התחילו החיים האמיתיים?

כן, עזבנו, עברנו לבת ים. סיפרו להורים שלי ששם יש דוברי ספרדית וזה קרוב לים ויהיה לנו טוב שם. אז התחילה ההתמודדות האמיתית. עברתי לבי"ס חדש בסוף מאי. באתי יום יום לכיתה ולא עשיתי כלום וגם אף אחד לא ראה אותי. כולם עסוקים במסיבת סוף שנה של כיתה ח’, סיום בית הספר. אני הייתי הילדה הזאת שנראית אחרת, ממקום אחר, עם המבטא. הייתי שקופה.

5. ניסית להתערות בניהם?

ניסתי לבקש להשתתף בהופעה, כי כבר למדתי את כל השירים והמילים, אני מאד אוהבת דרמה ולהופיע, אבל אמרו שאני לא יכולה. בסוף ישבתי במסיבת סוף השנה, עם כל ההורים בקהל. אני זוכרת היטב את הטעם המר שהרגשתי.

6. ההרגשה הזאת שינתה אותך?

בדיעבד, מפה התחלתי להתחזק. זאת הייתה תקופה שניסתי למצוא בתוכי את האופטימיות והכח להוכיח לי ולסובבים אותי איך אני כן מצליחה. מבלי שהייתי מודעת הצבתי לי יעדים שאני רוצה להגיע אליהם, כמו למשל לעבוד חזק שלא יהיה לי מבטא, שלא ירגישו שאני ממקום אחר, להוציא את הציון הכי טוב בשכבה בבגרות בלשון, למרות שאני רק שנתיים בארץ ועוד כאלה.

7. את מסתכלת על הדברים אחרת היום?

ברור לי שזאת הסיבה שיש לי היום כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותי ושאני אוהבת אותם. אתמול הייתי באורנג’, העבירו לי את הזיכרונות לטלפון חדש והנציגה שם אמרה לי שהיא מצטערת ושיש תקלה, כתוב שיש לי 2,500 אנשי קשר, אמרתי לה שזו לא טעות, שזאת באמת כמות האנשים שאני בקשר איתה.. אני בטוחה שחלק מהיכולת שלי להתחבר מהמקום של הלב, ופשוט לאהוב, הגיעה בזכות המקום הזה שחווייתי אז.

עוד ממור, נגיעה דרך הלב >

—–

 אהבתם? שתפו את הפוסט | הצטרפו לפייסבוק

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים