הרבה פריז, קצת רומא
פריז, מה כבר יש לחדשלא צריך לחדש, רק להגיע לעיר בטיימינג הנכון. רצוי בסתיו, רצוי בשבוע האופנה, רצוי בלילה לבן, רצוי שפטי סמית' חיים שלכם
פריז, מה כבר יש לחדשלא צריך לחדש, רק להגיע לעיר בטיימינג הנכון. רצוי בסתיו, רצוי בשבוע האופנה, רצוי בלילה לבן, רצוי שפטי סמית' חיים שלכם
לטיסה לקופנהגן הגעתי רגע אחרי שסגרתי את הקפה, והייתי באובדורז של חופשות. שבוע באילת עם המשפחה, שבוע בסיני עם חברות, ואז כשאני עוד על הענן,
חירות, מילים לדמותה אפילו שאני לא מכירה היטב את החיים של הנשים במשפחה הרחבה שלי, של הדורות שקדמו והסתעפו מעבר לסבתות, דודות, בני דודות, ומעגלים
המפגש הראשון שלי עם אתונה, כנראה דומה למפגש שלכם עם אתונה – עצירה חפוזה בדרך לאיזה אי. בנסיעות ליוון נסענו ללא מעט איים, כך שהיו
איסטנבול. לא מה שחשבתם, כן מה שחשבתם נתחיל בסוף, באמת שהסתתרה מתחת – מתחת לכל הטורקיש דילייט, הריחות, השחפים, הבקלאוות, התבלינים ואלפי כוסות התה, אנשים
כשהתחלתי עם ה'נודדת', לא חשבתי שאכתוב על מקומות בארץ, בטח לא על ירושלים.. אבל אחרי 48 שעות בעיר בסופ"ש האחרון, בהם הלכתי קילומטרים בין עשרות
כתבתי המון על יפן. יש פה לא מעט פוסטים על רגעים מהטיול, אפילו הוצאתי מזה ספר, אבל הפעם אני לוקחת אתכם ליום שיטוט בטוקיו, עם
בתערוכה 'נוכחת נודדת נושם' שאני מציגה בה בגלריה 'זוזו', יש קיר עם חלק רישומים מהנדודים שלי בעולם בשלוש שנים האחרונות. הקיר הזה מעורר דיבור על
הגענו לקלאמטה כמעט באופן טלפתי. זאת אומרת לא כמעט, אלא בדיוק – לפני שנה במטוס בדרך לספרד, עברנו מעל רצועת חוף ארוכה שמאחוריה מצטופפים קוביות