שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

 יום 73, דגנית. אילו יכולתי.

הרבה נשים שאני פונה אליהן להתראיין מאד מופתעות, “מה אני? מה כבר יש לי להגיד שיהיה מעניין?”. וזה יופי, כי ככה אני יודעת שהגעתי לאישה ‘הנכונה’ עבורי. בד"כ אחרי רגע או שניים, אנחנו כבר עמוק בתוך השיחה, וכפי שאתם רואים כאן, ההפתעות הן אינסופיות. ככה התחילה השיחה שלי עם דגנית, שמיכאלה שידכה ביננו:

דגנית: “קבענו שנדבר ומאז אני חושבת 'מה אני אגיד לענת??’, על אילו הישגים אספר.. אני נשאבת בעיקר למחשבות של מה לא הצלחתי להשיג ”

1. מאיפה מגיעות המחשבות האלה?

אחד הדברים שאני מאד עסוקה בו, זה הזהות שנבנית סביב טראומות. ברמה האישית שלי איך הטראומה שעברתי ממשיכה להדהד כל כך הרבה שנים ומשפיעה על החיים שממשיכים.

יש לזה הרבה מאד השלכות: חוויה של נכות רגשית, התמכרויות (לאכילת יתר רגשית, לרחמים עצמיים לקרבנות). כל העניינים האלה משפיעים חזק על מערכות יחסים בחיים שלי. מהמקום הזה אני חושבת כמה הטראומה חסמה אותי מלהשיג דברים.

2. את אומרת את זה, אבל צוחקת עכשיו עם הרבה שמחה, בטוח שהשגת משהו בעל ערך.

השגתי את ההתחברות ל 'יש’. ה'יש’ תמיד קשור אצלי למשהו של פשטות. היש זה שיש לי גוף והוא חי, שאני קמה בבוקר נושמת, שיש לי ילדה ואני מכינה לה סלט, שאנחנו משוחחות וקיימת בינינו אינטימיות אמיתית. שאני יכולה להיות נוכחת גם כשאני רק עם עצמי. שהעיניים שלי רואות איך הרוח מרעידה עלה בקצה של עץ. זה המון!

כשאני הולכת לאיבוד בעולמות 'החסר לי’, אני מנסה לחבר את עצמי בחזרה לגוף הפיזי, לנשימות. אני נושמת פנימה ונושמת החוצה, מקבלת לתוכי את העולם. יש לי אוויר. אני מחזירה אותו החוצה. תמיד יש מספיק אויר לנשום. לי. לכולם.

זה חיבור מחייה. זה מביא הקלה ומאפשר לי להתחבר למה שיש, לכל מה שפועל. ויש כמובן את הכתיבה.

3. מה את מוצאת בכתיבה?

זה הכרח עבורי. אני כותבת המון, אני ממש מרגישה שאני חייבת, שזו הצלה עבורי בעולם הזה. יש לי שיר שכתבתי שמתחיל כך: 'כאן האריות מלקקים דבש מכף ידי’, השירה שלי היא כמו דבש.

“המשוררת” היא כמו דבורה, שיוצרת דרך הגוף שלה תוצרת שעוברת דרכה, דרך העיבוד שלה.

המרחב של השירה נותן לי חופש מוחלט. אין חופש כזה בשום מקום אחר. עובדה: רק כאן האריות מלקקים דבש מכף ידי ולא קורה לי שום דבר רע. אני מוגנת. 

4. עד כמה השירים שלך מספרים את הסיפור האישי שלך?

השירים זה סוג של קצה של גוף. כמו כף רגל, כמו איריס העין, כמו טביעת אצבע. מי שמספיק רגיש ומאפשר לשיר לגעת בו, יכול לזהות את הסיפור של כל הגוף. בכל שיר מהדהד חלק ממני באיזשהו אופן.

יש בעבר שלי מילדות מאד מוקדמת, חוויה של בגידה באמון ותחושת נטישה מאד חזקה. חלק מההתמודדות שלי כילדה היה לקחת את האשמה עליי, להתנתק מהגוף, לייצר עולמות חלופיים של דמיון.

משהו בנפש שלי נשבר, התפצל, נוצרה לי תפישת עולם מכווצת, מתגוננת חסרת אמון בעצמי. מצד אחד הקטנתי את עצמי וניסיתי לרצות כל הזמן מצד שני כעסתי המון הייתי תוקפנית לאנשים שקרובים אלי. חייתי בסיוט פנימי והעמדתי פנים שהכל בסדר. לא ידעתי משהו אחר, חשבתי שזה הטבע שלי ושככה החיים.

לקח לי המון שנים להבין שיש חלופות. שקיימת עבורי אפשרות של חיים עם יותר נינוחות, רכות, שאפשר לשים גבולות בלי לפחד או לכעוס. התהליך הזה משתקף בשירים שאני כותבת לאורך השנים. השירה, הכתיבה, היא אויר לנשימה מקום מפלט, מזון לנשמה. מקור כוח.

5. יש לך איזו דמות נשית שמעניקה לך השראה ועוזרת לך לגדול?

יש דמות שאני בעיקר משווה את עצמי אליה… רונית אלקבץ.

6. הו מצאת לך..איזו אלילה!

נכון, אבל היא בת גילי! כל פעם אני חושבת כמה היא הספיקה לעשות בחיים שלה. איזה אומץ לב יש לה, איזו תעוזה. היא יוצרת מדהימה בעיניי, שמעוררת את קנאתי. אני זזה כל כך לאט בחיים שלי, צעד קדימה ושניים אחורה. נורא רוצה לעשות, ליצור להשמיע קול ונאלמת. חוטפת שיתוק או מעסיקה את עצמי בכיבוי שריפות הישרדותי.

אבל אני מנחמת את עצמי שלמרות הכל, אני מצליחה להגיע לתוצאות, באופן יחסי לעצמי. בעולמות הפנימיים הנפשיים שלי עברתי חוויות עשירות ומלאות עוצמה. עברתי תהליכים שבעיניי הם הרואיים. חציתי אוקיינוסים של פחד. הסתכלתי ליותר ממפלצת אחת בלבן של העיניים. אני אומרת לעצמי שבהקשר מסוים  במעגלי הנשים המתגברות בעולם, אני יכולה להיחשב גיבורה.

7. מי מעודד אותך במקום הזה ומחזק?

להיות אמא. לזכור שיצרתי חיים נפלאים ומתוקים – הבת שלי. לגלות בתוכי שוב ושוב את הכוחות להעניק חום, רוך, אהבה, הגנה, הזנה, עידוד. זה עוגן חזק ביותר עבורי להיות המבוגר האחראי בסביבה. מוציא אותי מהעיסוק בעצמי. מחבר אותי למציאות. מקרקע.

בנוסף, יש לי חבר טוב שכבר 22 שנה הולך איתי את הדרך. הוא כמו מלאך. אלוהים שלח לי מלאכים, והוא אחד מהם. הוא נתן לי יד בתקופות שהכי הייתי צריכה. כיום הוא מטפל בי בשיטה של אימון אונטולוגי. אימון שעוסק בהתבוננות ביש, בשפה ובעולם הפנימי ובשינוי תפישות במציאות הפנימיות כנקודת מוצא לכל שינוי במציאות החיצונית. אני עושה איתו תהליך מדהים.

8. מה היית רוצה שיקרה עכשיו?

אני אוספת שירים שלי שהעוסקים באהבה, כמיהה וגעגועים. אני מאד רוצה להוציא אותם לאור.יש לי עוד ספר שכתבתי ואיירה לי מאיירת מחוננת, שנקרא 'הנסיכה והבֶיצה’. אני מחפשת לו בית, הוצאה לאור. וגם, אני מחפשת בית עבורי ועבור הבת שלי.. אני מאד רוצה שיהיה לי בית בירושלים.

9. למה ירושלים?

עברתי עד עכשיו 35 פעמים מקום, ודי, אני רוצה לשבת במקום אחד. ירושלים נתנה לי להכות בה שורשים, אני חיה ומאוהבת בעיר הזאת כבר 17 שנה, יש פה משהו ממגנט מתחת לאבנים, שמצמיד אותי אליו.

————–

דגנית עמיר

————–

רוצים-רוצות להגיב    ? היכנסו כאן לפייסבוק    

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים