תפריט
כך נפגשנו: אני מאד אוהבת לפגוש נשים שמספרות לי שהן אף פעם לא משתעממות, במין עשייה בלתי נגמרת, תמיד יש עוד איזשהו הר באופק לטפס עליו . ברמה האישית זה נותן לי להרגיש נורמאלית ומעבר לזה, כל עוד העשייה מגיעה מפאשן לחיים, זה כייף, זה מדבק.
עניין אותי לשמוע איך זה נראה שאת עוברת את המסלול הדחוס ומגיעה אל הפנסיה, מה קורה שם, נחים קצת? (במילים אחרות, האם יש לי סיכוי?) בדיוק בגלל זה דיברתי עם עדנה.
1. כמה זמן עסקת בחינוך?
עד לפני שנתיים ניהלתי בית ספר, בסך הכל עסקתי כ – 40 שנה בחינוך במגוון תפקידים.
2. חיכית לצאת לפנסיה?
כן.. אני חושבת שהרגשתי שמיציתי. עכשיו זה זמן לחשוב על דברים אחרים שמתחילים להתגבש. כל החיים עד עכשיו עסקתי בנתינה לאנשים, לילדים, להורים לארגונים, המון נתינה.
3. חינוך זה מקצוע שיכול לסחוף בקלות, עד כמה שמת גבול?
עבדתי המון. כמנהלת יצאת מבית הספר בלילה, אבל ככה גם התחלתי.
התחלתי כמורה בבית שמש, שהייתה אז עיירת פיתוח. הייתי שם שנתיים והתקופה הזו, נטעה בי את הבסיס לכל מה שעשיתי בהמשך. הרגשתי שם ציונות אמיתית, חינכנו לערכים, לא הסתכלו לא על הזמן בשעון ולא על הכסף. זה היה יותר התנדבותי, היינו באים לבית הספר בשבתות, בלילות. היה לנו מאד חשוב שיצליחו.
4. זה היה בתחילת הדרך המקצועית, איך זה היה נראה בשנה ה – 38? לא רצית לנוח?
כשהגעתי לשנתי ה – 38 עבדתי על נושאים אחרים ודגשים אחרים, אבל לא פחות אינטנסיבי. ידעתי שאני בניהול וזה הרבה זמן, בכוונה הגעתי לזה אחרי שהילדים שלי גדלו וכך יכולתי לתת באמת את כל כולי ומאד נהניתי מזה.
היום אני רוצה לעשות משהו אחר, למרות שבקלות אפשר לסחוף אותי חזרה לשם. אני גם הולכת עוד לבית הספר לטקסים, למסיבות..
5. מה מעניין אותך היום?
יש הרבה דברים יפים שאני רוצה לראות וללמוד, בעיקר מה שקשור לעיצוב. עיצוב פנים, עיצוב תכשיטים. תמיד אהבתי ואף פעם לא היה לי זמן להיכנס לזה יותר מידיי. אבל חוץ מזה אני סבתא עם נכד ונכדות וזה עולם שלם, אני לא יודעת אם בגילך את תביני..
6. את מה?
למה הסבתות המשוגעות על הנכדים שלהם, זה ממש להיות מטורף עליהם.. כנראה יש איזה מג'יק בטבע שעשה את זה. אני מוצאת את עצמי שרה איתם, ומשחקת ועוסקת הרבה בהרחבת אופקים, שזה דבר שכל ילד זקוק לו, וההורים תמיד עסוקים, אז מבחינתי זה נהדר להיכנס לתפקיד.
7. אז לא משעמם לך?
משעמם?? בחיים לא. אף פעם לא היה לי משעמם! ואת יודעת מה, גם לא למי שמסביבי. אני רצה אחרי הפרויקטים שלי, אוהבת הרפתקאות ומייצרת כל הזמן כאלה. הנה בגלל זה הסכמתי להתראיין. אני אוהבת להיכנס לדברים שאני לא יודעת איך אני אצא מהם. הנה בעלי שאל אותי לא מזמן מה דעתי לעבור לגליל, אמרתי ‘יאללה’. נשמע מאד הרפתקני. זו נקודה שפספסנו כי עבדנו שנינו, בעלי עבד מהבוקר עד הלילה, וגם אצלי.
8. איפה ההרפתקנות באה לידי ביטוי העבודה מסודרת, 40 שנה ובתחום החינוך?
בעלי איש קבע, אז נדדנו המון, בארץ ובעולם. בכל מקום זה להחליף אנשים, מנטאליות, רגשות, שלא נדבר על להחליף דירות..וגם בתוך התפקידים שלי עסקתי בדברים שונים.
9. ממרום ניסיונך, מה את אומרת, כדאי להאט את הקצב?
בניהול אי אפשר. לפעמים הכל טס במהירות של אווירון ואת רוצה להאט למהירות של מכונית, זה בסדר, אחרת הייתי עובדת 24 שעות. להאט ממש זה לא לפי ההבנה שלי, אז ארגיש שאני לא עושה מספיק למען המערכת, או מה שצריך לפי הבנתי.
היום אחרי שפרשתי אני אומרת שאני מתבוננת. זמני בידי ואני משתדלת לטייל ולהסתכל ולראות ולהכיר ולשמוע כמה שיותר,. אני רוצה להמשיך להתפתח, כמו בכיוון של העיצוב, תחום מתגבש בי, להמשיך לעשות.
—
