יום 64, אפרת. העצמאות שבתוכי

כך נפגשנו: ליום העצמאות בחרתי להביא ראיון, עם מי שמשמשת עבורי השראה לעצמאות הפרטית שלי. וודאי לא קראתם עליה עדין בעיתונים, ולא שמעתם על פרס מיוחד שקיבלה, אפרת היא אחת מאיתנו. זה הקסם. לפעמים נשים גדולות, שאנחנו אוהבים לצטט, הן בלתי מושגות עבורנו.

מישהי שחייה את החיים פה, עם כל הבלבול, בלי כל הקיצוניות, יכולה לשמש השראה. אפרת מתוך העשייה שלה, משמשת השראה לכמה מהלכים שהובילו אותי לעצמאות וליצירה. כמו הפרויקט הזה, שנולד מתוך שיחה איתה.

1. תמיד היית כזו אחת שיודעת מה היא רוצה?

אח שלי תמיד אומר שמאז שאני קטנה, אני מחליטה משהו וזהו. הולכת עם ההחלטה שלי, בלי להתחשב מה אחרים אומרים, גם כשזה הכניס אותי להרבה צרות.

2. את זוכרת את עצמך ככה בגיל קטן?

יש כמה דברים שאני מסתכלת עליהם היום ורואה את זה. אני זוכרת שבכיתה ב’ החלטתי שאני לא הולכת לבית הספר. הסתובבתי בדיזנגוף, הלכתי לים, מאד אהבתי ללכת לים. היו ימים שלא הגעתי לבית ספר. 

3. את מתייעצת עם מישהו לפני שאת מחליטה?

אני מקבלת החלטות לבד, לא מרגישה שאני זקוקה לייעוץ חיצוני. יש בי משהו פנימי שיודע מה אני רוצה, למרות שזה לא נוח או קל לפעמים, כמו לעזוב את הצבא בלי להודיע לאף אחד, למשפחה, להורים.

4. איך הדברים קורים אצלך?

אני באה עם וויז'ן. יש לי תמונה של איך הדברים צריכים להיות, ואני יודעת שהם יקרו. יש לי בטחון בזה. זה יכול להיות משהו דבילי כמו אני רוצה לגור בבית עם מרפסת, וזה יכול להיות משהו יותר עקרוני כמו מה אני אלמד, איזה דבר מקצועי אני אפתח.

אני טובה ברעיונות, ומסביבי יש אנשים שטובים בביצוע, יותר ממני ועוזרים לדברים להתגשם. אני גורמת לדברים לקרות, בגלל שאני מנסה לא לוותר. קשה לי לוותר.

5. מה קורה כשעוד אנשים מעורבים?

היום אני רואה איך החיים התיישרו לפי מה שהחלטתי. החלטתי שאני נוסעת לגור בחו"ל, זה היה משהו שברור לי לגבי, אבל לא בטוח שזה התאים לבן זוג שלי. זה היה ברור שאני נוסעת, גם אם רמי בעלי לא היה רוצה, למרות שיכול שהייתי חוזרת די מהר..

לשמחתי אני מוקפת בבעל ובאנשים שמבינים אותי ומקבלים אותי לטוב ולרע. למשל כשכבר גרנו בלונדון, החלטתי שאני נוסעת להתנדב בהודו. זו הייתה החלטה רגעית, ופשוט נסעתי לחודשיים. לא חשבתי על זה באותו רגע. קבלתי מבעלי תמיכה, שרק בדיעבד, ידעתי להעריך אותה.

6. מה קורה אם הדברים לא מסתדרים?

אז הם יסתדרו אחר כך. אולי הבית הבא שלי לא יהיה עם מרפסת, אבל זה שאחריו כן יהיה. יש משהו בביטחון הזה, שמסדר את הדברים שהם כן יקרו. אני זוכרת שהיינו באנגליה רצינו לנסוע לארה"ב לבקר את אחותי, ולא היה לנו מספיק כסף, אבל ידעתי שניסע.

אחרי 3 ימים התקשר מישהו שרצה להשכיר את הבית שלנו לתקופה שנהיה בארה"ב.. הוא סידר לנו את הטיול.

7. איך אמא שלך מתמודדת עם זה?

אפשר לומר שאימא שלי משתפת איתי פעולה מאז ומתמיד. היא תמיד קיבלה אותנו איך שאנחנו. לא דרשה יותר מידי. נתנה לנו  מין חופש אינסופי לבחור, בלי להציב לנו דרישות. אני לא בטוחה שזה מתכון טוב, כי לפעמים זה היה מעצבן..

8. מעצבן??

כן, כי אם הייתי באה עם מבחן שהוצאתי בו 70 אז היא אמרה ‘איזה יופי’.. מין תחושה של להסתפק בבינוניות, ודווקא רציתי שידחפו אותי להצליח.

9. יש בחירות שאת מתחרטת עליהן?

אני לא מתחרטת אבל לפעמים אני לא חושבת עד הסוף על הבחירות שלי, כמו למשל הנסיעה הזאת להודו. זה היה מאד קשה. הייתי רחוקה, התגעגעתי לרמי, למה שהיה מוכר ובכלל באתי למקום נעלם מבחינתי.

לפני זה הייתי בהודו כתרמילאית ופתאום הגעתי לבד, אפילו לא דרך ארגון. הגעתי לאיזה שכונה הודית, שאף תייר לא מגיע לשם. אנשים הסתכלו עליי כזרה. הצביעו עליי, על מה שלבשתי. צחקו. לא הבינו מה אני עושה שם. היית בדידות גדולה בהתחלה והרגשתי שלא מקבלים אותי.

10. איזו אישה נותנת לך השראה?

דגניה, היא קרובת משפחה שלנו. דמות של אישה נאה ומסודרת, אשת העולם הגדול. היא לא התחתנה מעולם, יש לה עסק עצמאי, תמיד מרוויחה טוב, מוקפת בחיוביות.

כשהייתי צעירה יותר, הערצתי אותה, יותר נכון, הערכתי אותה מאד. לקחתי אותה כמודל לחיקוי, בלי שהיא תדע אפילו.. למרות שהאופי שלנו שונה והעיסוק שלנו בתחומים שונים.

אני זוכרת שאח שלי אמר לי לפני 10 שנים 'אני רואה אותך כמו דגניה. יהיה לך עסק משלך, את כמוה, את יודעת מה את רוצה’

11. מצחיק איך יש מילים שאומרים לנו לגבינו ונשארות לנו בראש..

כן זה נכון, לפעמים הדברים חולפים ליד האוזן, ולפעמים נשארים איתך

12. פשוט את אמרת לי לפני הרבה שנים , שאני אהיה סופרת..

(–צוחקת–), אני יודעת.

 ———

רוצים-רוצות להגיב? הכנסו כאן לפייסבוק 

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים