שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 166, אלי. הגלגל מסתובב

כך נפגשנו: ממשיכים באווירה הדרום אמריקאית, היום מקסיקו, (וכנראה גם מחר). בשיחה עם אלי תוכלו לשמוע הד מהדברים שנאמרו אתמול, ע"י הילאה. שוב האופטימיות מנצחת, שוב הכל תלוי במשקפיים שאנחנו בוחרים לשים, רק הדרך לגילוי היא אחרת. בכלל ככל שהפרויקט מתקדם, אני מזהה שלא משנה לאן הולכים, באיזו צורה, באיזה צבע עם איזו דת, בדרך מגלים את אותם הדברים. יש בזה משהו מעודד.

1. מתי התחלת להעז?

כשעזבתי את המוכר, כשנסענו מפה. גרנו הרבה שנים בקיבוץ. הגענו לשם מבחינה אידיאולוגית, וזו הסיבה שעזבנו, אחרי כמעט 20 שנה, ראינו איך הדברים מקבלים צורה אחרת ורצינו לעשות שינוי.

חיפשנו עבודה פה בארץ ולא ממש מצאנו, החלטנו לעזוב למקסיקו, מולדתו של בעלי. רצינו לנסות שם את מזלנו. ארזנו את עצמנו ושלושה ילדים ונסענו עם החלומות.

2. איזו מציאות פגשתם כשהגעתם לשם?

השנה הראשונה הייתה מאד קשה, בעיקר מבחינת פרנסה. ההבטחות שיצאנו איתם מהארץ לתעסוקה, התבדו. לקח לנו כמה חודשים למצוא שם עבודה.

אני התחלתי לעבוד בבית ספר היהודי של הילדים. שני הילדים הצעירים השתלבו מאד יפה, לגדולה היה מאד קשה והיא ביקשה לחזור, (מה שאכן קרה אחרי 3 שנים שהיא חזרה לארץ לבד) אבל מתוך זה התמודדנו.

3. מה התאפשר לך בזכות הניתוק הזה?

בבית הספר שעבדתי בו זכיתי לקהילה מאד תומכת שאפשרה לי לגדול. למשל רק כשחזרתי לארץ אחרי 4 שנים הבנתי שאני אדם שיכול להיות אסרטיבי. לפני כן לא ידעתי שיש את התכונה הזאת בתוכי.

הגעתי כקיבוצניקית עם בטחון עצמי יחסית ירוד ופתאום התמודדתי  – שפה חדשה, עבודה חדשה, ובכלל ניהול הבית.. ובתוך זה לשמור על הערכים שלי, שמאד שמרו עליי. זה היה ניסיון חיים מאד מעשיר מבחינה תרבותית שפה הכרות המשפחה.

4. למה חזרתם?

בשנה הרביעית לשהותו היה פיחות של 100% בכלכלה במקסיקו והתחיל גל פשיעה מאד גדול. הפחד תפס מקום והגענו למסקנה, שאנחנו לא רוצים למות שם.. מה גם שהבת שלי כבר גרה בארץ אצל אחי וחזרנו להיות קרובים.

5. מה השתנה כשחזרתם לפה?

כשחזרנו התמודדנו עם קושי לא פשוט, זה היה הרבה יותר קשה מלהחליט לנסוע. היינו צריכים לארגן הכל מחדש, משפחה, חברים, עבודה ובית. הצלחתי למצוא איזו עבודה במכללה בתפקיד מכובד אך במשכורת מאד נמוכה, ובעצם למשך תקופה אני הייתי עמוד התווך.

גרנו עם 3 ילדים מתבגרים בבית של 56 מ"ר.. אבל על זה אין תלונות, זו הברכה של חיי. מתוך נפרדות שהייתה להם בבית של 160 מ"ר, הפכנו להיות שוב משפחה מלוכדת ועד היום כולנו נהנים מהאחדות הזאת שהתחזקה אז.

6. אז אולי לא חזרת עשירה בכסף מהסיבוב הזה, אבל נשמע שבכל זאת הרווחת

יש יתרון לכל דבר בחיים. צריך להחליט שכל דבר הוא לא סתם ולמנף את המפלות לניסים. בסופו של דבר אלו המבחנים שלנו במה לבחור. בכל מקום שהוא קשה בדרך, את יכולה לבחור אם להתרומם או ליפול.

7. מה החלטת בצומת האחרונה שפגשת?

להיות עצמאית ולהיות קרובה למשפחה. לפני 100 שנה גרמו לאנשים לצאת לעבוד, ונוצרו כל המנגנונים של טיפול בילדים. היום הגענו לקצה הגבול, שמביאים ילדים לעולם, ולא כל כך מכירים אותם.. יש פה התנגשות כי  המשפחה זה ערך מקודש של כל הדורות, והתרחקנו מזה, כמו ששכחנו לטפל בגוף שלנו ובכדור הארץ.

המסקנה שלי היא שהחיים הם כמו ספירלה מעגלים מעגלים, ואנחנו בוחרים את מסלול החיים שלנו, כדי להגיע למקומות הכי נכונים והכי טובים עבורנו באהבה, בחמלה, בשמחה, בשפע, בהנעה והנאה.

אלי לבנטל.

 להגיב בפייסבוק  | ניוזלטר שבועי | כל אוגוסט |דף הבית

 

           Email Marketing Powered by MailChimp|    יוני     נשים 365

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים