שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 167, אמילי. תקופת המתכת, עידן הברזל

כך נפגשנו: אני אמנם לא מערכת של עיתון יומי, אבל זה בלתי אפשרי להתנתק ממה שהולך בדרום. בחיים שלי קצת יותר צפונה, אני לא מרגישה כלום (טפו טפו) אבל מתקופות אחרות בהן גרתי במקומות אחרים, אני מכירה את המציאות המלחיצה הזאת. נראה שאין מי שלא מכיר אותה בארץ הזאת.

דברתי על הקאסמים בדרום, בפסח, עם חיניה ובכל זאת הנושא שוב מעסיק אותי. אני כל הזמן חושבת על ההורים שרצים עם הילדים לממ"ד – מה עושים באמצע הלילה? כמה אפשר, מה אומרים, ומה עושים עם הנזק שנגרם ואין לו מחיר?

בחרתי לדבר עם אמילי, אמא לשני ילדים קטנים, בן שנתיים וחצי ובן 5. יחסית די חדשים בתוך הסיטואציה.

1. איך עברה עליך השבת ?

הייתה אזעקה בלילה ואחת בבוקר בדיוק כשהלכנו לבריכה..היינו עם הילדים. יצאנו מהאוטו והתכופפנו מתחת לאיזה עץ, היינו צמודים לרצפה וגוננו על הילדים. שמענו את הבום, זה נפל מאד קרוב.

2. בעצם הייתם חשופים לגמרי, באמצע הרחוב

כן  העץ לא היה ממש עוזר.. אנשים אחרים היו בבריכה וכולם רצו לשירותים, שזה גם מצחיק כי התקרה שם מפח, אבל הדברים האלה הם יותר מרגיעים פסיכולוגית, כאילו יש משהו שמגן עלינו.

3. מתרגלים למציאות כזאת?

אנחנו גרים בקיבוץ די קרוב לגבול, אבל חוץ מהשבועיים האחרונים המצב די נסבל. עם זאת לא מתרגלים לדבר כזה. זה מאד מלחיץ, בעיקר כשיש ילדים קטנים. את רואה אותם מפחדים ואת לא תמיד יודעת מה לעשות.

4. מה את אומרת להם?

הגדול מנסה לשכנע את עצמו ואומר לנו ‘מה אתם מפחדים? אין בכלל קאסמים בארץ’ זה גיל שהוא משחק בלהיות גיבור ומדבר על זה הרבה. לפעמים הוא מחקה את קולות האזעקה ואנחנו מצטרפים אליו. משתדלים להכניס לזה הומור, צוחקים, אומרים שתהיה אזעקה הכלבים ינבחו והקאסמים יברחו..אבל לא תמיד זה עובד.

5. מה את עושה עם הלחץ או הפחד שלך, כשאת בתפקיד האמא ויש אזעקה?

שבוע שעבר למשל הייתה אזעקה באמצע הארוחה. זה תפס אותנו ברגע משפחתי, שאני לבד איתם וממש נבהלתי והלחצתי אותם. רצנו לממ"ד, הקטן בכה והגדול נבהל ודיבר על זה בהיסטריה. חשבתי על זה אחרי כך למה נלחצתי, מה הסיכוי שזה ייפול דווקא על הבית שלנו.. זה לא רציונאלי, זה לחץ שפשוט קיים.

6. כמה שנים אתם חיים באזור?

אנחנו בקיבוץ שנתיים אבל לפני זה גרנו ב'רבדים’, בזמן עופרת יצוקה וגם שם היו אזעקות

7. ובחרתם לגור שוב באזור?

כשבאנו לפה היה רגוע ומקסים ופשוט ראינו מקום יפה. אמרו  לנו שאף לא נפל פה סקאד, בקושי מרגישים את זה, וגם זה היה זול.. אז נשארנו.

כל המשפחה שלי בחו"ל, בצרפת, ואתמול אמא שלי שאלה אותי 'למה שלא נגור בצפון’, אמרתי לה שבצפון יש את חיזבאללה, באמצע פיגועים ובדרום קאסמים.. אין איפה להיות מוגנים פה. גם הבן שלי שאל למה אנחנו לא גרים בצרפת ואני חושבת על זה שהייתי ממש מפחדת שהוא ייסע לבד במטרו..

8. אתם חיים במציאות כל כך שונה ממי שנמצא כמה ק"מ צפונית אליכם, כל הזמן בכוננות

זה נכון, כי יש חיים ועבודה וגנים ובתוך זה הקאסמים. יש משהו שמרגיע אם אנחנו בבית יחד, כי אז הולכים  לממ"ד, אבל בנסיעה לעבודה ויותר מזה כשהילדים בגן, אין הגנה.

9. גני הילדים לא מוגנים?

לא..יש פה דפקט רציני שאין לילדים איפה להיות מוגנים. אתה שואל פעמיים אם לשלוח לגן, כי מצד אחד אני לא רוצה לשנות להם את השגרה, אבל מצד שני אין הגנה, מזל שעוד מעט יוצאים לחופשה.

10. זה רק מגביר את המורכבות

זאת המציאות ומשלימים איתה. אין כל כך הרבה ברירה, לא קמים והולכים. אולי אם יהיו פה  10 אזעקות ביום על בסיס קבוע, אני אחליט ללכת. כרגע זה לא המצב. יש לי חברה בניר-עם, ששם כן נפלו קאסמים והיא לא לחוצה יותר ממני..

11. צרפת, יכולה להיות אופציה?

לא, צרפת ממש לא, לא בא בחשבון.. רק לחופשה.

אמילי חדד- דבוש.

 להגיב בפייסבוק  | ניוזלטר שבועי | כל אוגוסט |דף הבית

           Email Marketing Powered by MailChimp|    יוני     נשים 365

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים