שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 107, גלי. נגעת, נסעת

כך נפגשנו: אחרי שדברתי עם חגית מאתמול שסיפרה שהנסיעה לאמריקה עשתה לה טוויסט בהבנות, בעיקר המקצועיות, דברתי עם גלי. גלי ללא שום תאום או ידיעה מה שמעתי רגע קודם, סיפרה לי שאצלה דווקא שנה באוסטרליה בגיל 40, פתחה את הפקקים שישבו על צינורות הנפש, ואוסטרליה עזרה לה למצוא את ייעודה.

יש פה בשבוע האחרון ריח חזק של שדה תעופה באוויר.. שלא נדבר על שירלי, שעשתה לנו מסע עולמי, הוואי שהגיע מנעמה, והפלמנקו מסיבליה של רחל..

מסקנות? תתחילו לארוז..! אני אחרי השיחה הזאת כבר הזמנתי כרטיסים.

1. למה נסעת?

הגעתי לגיל 40 והיו לי המון שאלות פנימיות על דרך החיים שלי. הרבה דברים הרגישו לי תקועים, בעיקר מבחינת עבודה. לא הבנתי מה לא בסדר אצלי, למה אני מחליפה עבודות כל הזמן, למה אני לא יכולה לעבוד במקום אחד 30-40 שנה ולצאת פנסיה כמו האנשים סביבי. כל הזמן קפצתי ממקצוע למקצוע, עשיתי המון דברים מאופנה, סרטים ועד כתיבת מחזאות לבלט והפקה שלהם.

כל דבר עשיתי הכי טוב וזכיתי בפרסים והערכה, אבל תמיד בחרתי לעזוב.

2. עד כמה זה באמת קל לקום בגיל 40 ולנסוע לשנה?

זה היה רעיון של בעלי. הוא אמר לי ‘את ואני הולכים לעשות חיים בחיים האלה’. חיכנו עד שהבן הגדול שלי יסיים יב’, הוא נשאר עם אבא שלו והמשפחה, ונסענו לאוסטרליה. שם קנינו רכב, ואן מאובזר, ואיתו הקפנו במשך שנה את כל אוסטרליה וניו זילנד.

3. ומה קורה עם המחשבות בטיול כזה?

היה לי נוהל קבוע – כל בוקר קמתי בחמש לזריחה, אחרי התבוננות מסביב, התחלתי לכתוב ביומן שלי את מה שעולה לי בראש. כל השקט הזה מסביב, מאד עזר לי להתבונן פנימה. זה שקט מיוחד, לא מכירים כזה בארץ.. לא פעם את בנקודה שאין כלום סביבך ברדיוס 600 ק"מ, כלום כלום.. את יושבת אל מול מרחבים עצומים.

כנראה שזה סיפק השראה למחשבות, כי הרעשים מסביב הפסיקו. אז ירדו לי האסימונים והתחלתי לקבל את עצמי. במקום לחשוב מה לא בסדר אצלי, קיבלתי את זה שאני אדם שרעב לידע ושזה דבר מאד יפה.

4. ולא פחדת מהרגע שתחזרי לארץ ושוב תתמודדי עם אותה נקודה?

עשיתי תהליך של סדנא, מבלי שממש הייתי מודעת לזה. ברגע שקיבלתי את עצמי, החלטתי לכתוב את כל הדברים שאני אוהבת לעשות, הכל, ממש. הגעתי לרשימה של עשרות דברים. יום אחרי זה דרגתי את הרשימה לדברים שאני הכי אוהבת מבניהם. ככה המשכתי לזקק עוד ועוד, ראיתי שמה שנשאר זה אסתטיקה, בני אדם, לעזור והדבר נעשה לי ברור. אמרתי לעצמי שכאשר אחזור אני הולכת ללמוד קוסמטיקה ושם אוכל להביא לידי ביטוי את כל הדברים האלה.

היום זה כבר 8 שנים שיש לי את המכון שלי ואני קמה בוקר בוקר בשמחה למגרש משחקים שלי, נהנית מכל רגע..

5. מה עוד לקחת מאוסטרליה?

את התפילות. אני מתפללת כל בוקר. אני לא דתייה אבל היה שם רגע שבאמצע השממה הרגשתי שהנה אני פוגשת את אלוהים ורוצה לומר לו תודה על הכל. החלטתי שאני מתחילה להתפלל, בדרך שלי. כל בוקר אני מדליקה נר ואומרת דברים מהלב, וגם מתוך ספר, לפי מה שמתחבר לי.

טוב בעצם כשאני חושבת על זה, גם כשהייתי קטנה אני דיברתי הרבה פעמים עם אלוהים. אני זוכרת את עצמי עומדת בחלון ומדברת בקול..

(–היא צוחקת, היא נזכרת איך אמא שלה היתה שואלת אותה 'נו, על מה דיברת היום עם אלוהים’, ואז שיחה על אמא, שעסקה באופנה והביאה לילדים כפתורים ושאריות בדים לשחק איתם 'אלו צעצועים’ ושיחה על אבא, שהיה מלא בסבלנות ולרגע לא שמנו לב איך שתינו נסחפנו, וחוזרות לסיום –)

 6. על מה את מודה?

על הדברים הקטנים. על זה שאני מסוגלת ללכת, על שיש לי את הילדים המקסימים שלנו, על זה שאני שאלוהים יודע לעשות סדר, לשים צבעים נכונים לכל דבר.

  ———————- 

 

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים