תפריט
יום 30 – חמוטל. נוסעת בעקבות ההשראה
כך נפגשנו: בזכות חמוטל הרווחתי שבוע בפאריז. היא נבטה בי את הרעיון הכל-כך לא הגיוני עבורי. אמרה שזה אפשרי, שאני רק צריכה לבקש. אז ביקשתי. ויום אחד זה קרה. עכשיו אני מבקשת להגיע לטירה שלה ב –Boibuchet , ליד פאריז.
1. איזו הרגשה דחפה אותך לרענן את מקורות ההשראה שלך?
בתהליך העבודה מול לקוחות, הרגשתי שאני מאבדת הקול שלי, את הביטוי שלי. הלקוח דוחף למקום מסוים, יש תכתיבים שמונחתים ושהאפשרויות מצטמצמות. הרגשתי שאיבדתי את היכולת ליצור משהו ממני.
2. איפה התחלת לחפש כשעלה הצורך?
נסעתי, אבל הרבה לפני זה חיפשתי סדנא שתתאים לי ותעזור לי להתרענן. לפני שנתיים מצאתי במקרה, דרך האינטרנט, את הטירה ומאז זה היה החלום שלי להגיע לשם.
3. מה זאת הטירה?
מקום בשם Boibuchet, בצרפת, שמגיעים אליו לסדנאות מכל העולם. המקום נועד לספק לאנשים יצירתיים חוויית יצירה אחרת, כזו שמתמקדת בתהליך ולא בתוצאה. התהליך אמור לתת לאנשים שיוצרים, תובנות חדשות על התהליך שלהם וגם מרחיב את הגבולות.
4. איזה תהליך שעברת שם, לימד אותך משהו חדש?
בחרתי סדנא שהנחה אותה ג'רזי סימור, אמן גרמני ידוע. השיא שלה היה בפרויקט, אירוע שיצרתי. הזמנתי אנשים לערב מדורה ביער. הגשתי שתייה ויין, הכל היה רגיל, חוץ מזה שאסור היה להם לדבר. אפשר היה להוציא קולות, אבל לא מילים. דרך זה היה ניסיון קצר, לראות איזו תקשורת נוצרת בין האנשים. ליצור שפה חדשה. זה מה שאני חיפשתי ליצור עבור עצמי. שפה חדשה, או לפחות לרענן מאד את זו שקיימת. ליצור מחומרים חדשים, ועדין להישאר בגבולות המוכר. דרך העבודה בסדנא הזאת ובכלל, למדתי על תהליכי עבודה חדשים ואיך לגלות מה באמת מעניין אותי.
5. איך אנשים הגיבו למגבלה?
הייתה בעיקר הרבה מאד מבוכה. היה לאנשים מאד קשה לדבר בלי מילים, יכול להיות שאם היה יותר זמן הייתה נוצרת תקשורת חדשה, אבל זה כמובן היה חלק תחום בזמן.
6. מהם הדברים שעוררו את ההשראה שלך שם?
זה מקום מאד פסטורלי, שקט, מנותק, אין הפרעות. במקום כזה לא צריך לעשות כלום, ההשראה מגיעה לבד. גם כל העבודה נעשתה באמצעים מאד ראשוניים, מחברות עטים, טקסטים, בלי מחשב, וזה סוג נוסף של שינוי, והכי הרבה זה האנשים שהיו שם.
7. מי האנשים שהיו איתך שם?
הייתי הישראלית היחידה. הרוב באו מאירופה ומטייוואן, תמהיל של הרבה מאד אומנים ויוצרים מהרבה מאד תחומים ובכל מיני רמות, מעצבי מוצר, מעצבי תאורה, אמני וידאו, ציירים, מעצבי אופנה. השהייה איתם הביאה לי פרספקטיבות חדשות. נחשפתי לדברים מעבר לבועה שלי פה.
8. מה הבנת שם, שנשאר לך עוד ללמוד?
היה שם מעצב אופנה יפני, שהראה סרט על קולקציית בגדים שהוא עשה מנייר. בהתחלה לא הבנתי את הערך של זה. בסרט הראו את התהליך, ואת תצוגת האופנה שבה הדוגמניות צעדו עם הבגדים על המסלול. רגע לפני הסוף נאמר להם לקרוע את הבגדים. לקרוע את היצירה המושקעת הזאת. הן ממש בכו, לא היו מסוגלות לעשות את זה. אז הבנתי את הגדולה של היוצר, שחלק מהעבודה זו גם הפרידה מהעבודה. זה משהו שאני יכולה עוד ללמוד.
חמוטל, מעצבת גראפית עצמאית
