דף הבית » יום 6 – אילנה. אל הבית שגרתי בו

יום 6 – אילנה. אל הבית שגרתי בו

נפגשנו כך: נעה, הבת של אילנה אמרה לי שאני חייבת לדבר עם אמא שלה “היא פנסיונרית של המשטרה ויש לה הרבה סיפורים מעניינים”. התחלתי לדבר עם אילנה, נעצרתי במשפט הראשון  בו היא סיפרה על תחילת המסלול בירושלים ונשארנו שם בעיר הזאת, בתוך הסיפורים על בקעה, השכונה בה אילנה גדלה. שכונה שהיא חלק בלתי נפרד מהשורשים האישיים שלי.

בסוף, לסיפורים מהמשטרה לא הגענו..

1.איך נראה הבית שגדלת בו?

הבית נמצא בשכונת בקעה, כשיורדים ברחוב לכיוון הרכבת, מתגלה בסופו הממלכה: בית ערבי ישן בן 3 קומות עם חלונות גדולים ותריסי ברזל כבדים, חצר גדולה ועץ אגוז גדול. הבית גובל עם בית הכנסת. אנחנו גרנו בקומה השנייה.

2. מתי ביקרת בבית בפעם האחרונה?

אני נמנעת מלבקר שם, מאז שאבי נפטר. לפני 5 שנים זה פצע מדמם, ממש כאב פיזי. לפני שנתיים עברתי ליד, אפילו לא התקרבתי יותר מידי וזה היה לי נורא קשה. יש לי המון זיכרונות טובים משם, בעיקר מאימא שלי, רוזה ז"ל. וגם, פתאום לראות שם אנשים זרים זה כאילו הם בזזו לנו את הבית.. אפילו שאנחנו מכרנו להם אותו ! אני עדין לא מצליחה להבין מה הם עושים שם..

3. כמה שנים המשפחה שלך גרה בבית הזה?

אבא שלי הגיע לבית כשעלה ארצה ממרוקו בשנת 48 ונשאר לגור שם עד יומו האחרון, 55 שנה. הוא לא היה מוכן לעבור משם לשום מקום אחר.

4. מה יש בבית הזה שאין בבתים של היום?

חום. היה לנו בית די פשוט יחסית לסטנדרטים של היום,  אבל הוא היה מאד חם, כי אמא שלי הייתה אישה מאד חמה. כל המתחם הזה של השכונה זה בתוך הנשמה. זה האוויר שאתה נושם במקום שמחבק אותך. פעם היו דלתות פתוחות. חיינו יחד עם השכנים. הכרנו כל פרט בבית שלהם, והיינו יחד גם כשהיו שמחות.. את החינה של אחותי בשנת 1977, או הבר מצווה של האחים שלי, חגגנו בבית שלנו וגם של משפחת כהן שגרו באותה קומה.. אצלנו לא היה מספיק מקום. היום אני גרה 20 שנה באותו בית ואני לא יודעת איך קוראים לשכנים..

5. היום זה מאד נחשב ויקר, אבל זה לא היה ככה תמיד

היום זה מקום מאד מנוכר. מאד יקר, אבל פעם זה היה אחרת. אני זוכרת שראיתי באיזה אלבום על ירושלים תמונה, של הבית של הוריי והיה כתוב מתחת ‘שכונת עוני בירושלים’. שהיינו ילדים התביישנו לומר שאנחנו מבקעה. היו שם בעיקר מזרחיים, הרבה מרוקאים, ומעט מאד אשכנזים שבעיקר היו בלחץ שלא נשחק עם הילדים שלהם, שלא נקלקל אותם.

6. איזו פינה הכי אהבת בבית?

זה בית ערבי, עם חלונות עם סף רחב, מאד אהבתי לשכב במיטה, מתחת לפוך ולראות את הגשם. עד היום אני מאד אוהבת את החורף.. גם אבא שלי אהב לשבת עם חלון פתוח, בקור הירושלמי, גם אם יורד גשם, ולהסתכל שעות..

7. איך היום בא לידי ביטוי הקשר שלך עם הבית הזה?

רק כשאני מדברת עכשיו, אני מבינה כמה אני קשורה לבית הזה, קשר מאד חזק שבא לידי ביטוי בחלומות. אני גרה כבר 31 שנה מחוץ לירושלים, וכל החלומות שלי בשנים האחרונות מתרחשים שם, בירושלים.

8. ספרי חלום אחד שאת נזכרת בו

אני זוכרת חלום בו אני עומדת מחוץ לבית, ורואה דרך החלונות מה נעשה בתוך הבית. ואני רואה חפצים, המון חפצים ואני אומרת לעצמי שאלו החפצים של אמא שלי ומתחילה לבכות בחלום. התעוררתי עם המון כאב על הבית שאבד לי.

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים