שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

יום 17 – ז'נט. חיפה-זהות-עתיד.

כך נפגשנו: נתקלנו זו בזו אי שם במרחבי הרשת. התכתבנו קצת ואז נוצרה השיחה הזאת.

מחיפה. בת 21 לומדת תקשורת ושירותי אנוש.

1. עד כמה את מרגישה שייכת לחיפה?

שייכת מאד, פה נולדתי. שמחה תמיד לחזור לכאן. בכל נסיעה חזרה לחיפה כשאני רואה את הקו של הים מופיע, אני מייד מרגישה בבית. אבל, יש את האבל הזה.. אני חושבת לעזוב בסיום התואר. בא לי לשנות אווירה

2. באיזה מקום בחיפה מרגישה שהוא הכי ‘שלך’?

בים. יש משהו בחוף של חיפה שאין בשום מקום אחרי בשבילי. כאן החוף יותר בתולי, יותר שייך לי

3. מתי הרגשת זרה בעירך?

בעבודה שלי, יצא לי להרגיש פה כמו תיירת. אני עובדת במוזיאון העיר, שזה מוזיאון על ההיסטוריה של חיפה, יוצאים לסיורים ברחובות. כל פעם שאני שומעת את הסיפורים על המקומות שאני חיה בהם, אני מרגישה כאילו אני במקום חדש. מופתעת לגלות את הסיפורים מאחורי כל בניין ובניין, דברים שלא היה לי מושג לגביהם.

4. את מרגישה שמסתכלים עליך אחרת כערבייה נוצרייה?

כן. אני לא אוהבת שעושים את זה. בסופו של דבר אנחנו אותו דבר. גם אנחנו סובלים מאותם דברים שערבים מוסלמים סובלים מהם. גם אנחנו לא מקבלים את הזכויות, וגם לנו קשה לנו למצוא עבודה. לקבל את ההבדל שעושים ולחשוב שאנחנו יותר טובים, זה טיפשי ומשמר את הסטטוס קוו הקיים.

5. לאן תעברי מכאן?

לתל אביב כי חושבת שיש עבודה יותר הזדמנויות ושם קורה הכל,  או ירושלים. זאת עיר שמסקרנת אותי, מעניין אותי להכיר אותה, להבין למה כולם נלחמים עליה, מה כל כך מיוחד בה.

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים