כך נפגשנו: נפגשנו השבוע בבית קפה, בכלל לדבר על משהו אחר, אבל קרן אמרה באגביות, משהו על זה שהיא עבדה ב BBC . ‘סליחה איפה?’ שאלתי, והיא ענתה 'BBC ’.. טוב, ברור שבאותו רגע זנחתי את תפקידי המקצועי שבגלל נפגשנו, והתחלתי לתחקר. ככה אני היום, רגישה מתמיד. אי אפשר סתם לפלוט לידי דברים, מבלי לחשוב שזה לא יגמר בראיון..
1. זוכרת איך הרגשת כשהתקבלת ל BBC ?
הגעתי לשם ב 2001. לפני כן עבדתי בטלוויזיה האיטלקית וחשבתי שאני מכירה את העולם הזה. לא הבנתי עד כמה זה שונה מכל מה שעשיתי לפני כן.
הייתה ועדת קבלה מאד רצינית עם שאלות מהותיות על אופן עשיית התפקיד. הייתי צריכה ללמוד לפני זה הרבה חומר ולתרגם אותו לסיטואציות, כמו למשל אם מובראק ימות פתאום, איזו כתבה אני מכינה. רצו לדעת איך אני רואה את העולם הערבי, לאן ישראל הולכת, הרבה שאלות מהות.
2. כשכבר עבדת שם, הרגשת צורך 'להגן’ על ישראל? צורך לתקן את הרושם ?
מתחילת הדרך שעבדתי שם עלתה ביקורת, מצד ישראלים רבים, איך אני יכולה לעבוד בארגון הנחשב בעיני הציבור פה לאנטישמי. חשבתי עם עצמי מה המטרות שלי. האם אני שליחה של ישראל ? אני קודם עיתונאית, לא שגרירה, זה לא נכון לדקלם משפטי הסברה . לא ייקחו אותי ברצינות
מה שכן בכל סיפור יש 2 צדדים וכעיתונאית אני צריכה להביא את שניהם. ככל שנחשפתי יותר לאזורים ישראלים ופלסטינים, גיליתי תמונה שבה 2 הצדדים לעיתים צודקים ! יש סיפורים דומים. פה יש כאב, שם יש כאב. פה החמלה נגמרה, וגם בצד השני. בעבר היו לי דעות אחרות, אבל ברגע שמסתובבים בעזה רפיח וג'נין מבינים שאין אמת אחת לכל מצב.
3. חיי כתב חדשות אינם פשוטים. אין את הלוקסוס הזה של השגרה.. תארי מה זה אומר למי שלא מכיר
ניקח את התקופה בלוס אנג'לס למשל. אז שלחו אותי להקים ולנהל את הסניף של ה BBC במקום, הייתי שם מפיקה ראשית ועורכת חדשות. תפקיד כזה אומר שמתקשרים אליך באמצע הלילה, שבתות, אין שינה רציפה.. אומרים לך לארגן את הצוות ולעלות על מטוס, נגיד למקסיקו. נסענו לשם לסקר את ההוריקן.
מהרגע הזה את נכנסת ללופ של זמן מוגבל, עם המון עשייה. יש להדפיס חומר מיידית, ולבוא עם הידע למקום, לארגן טיסות, ציוד, להגיע לשטח, לאתר שם את האדם שיודע אנגלית סבירה ונראה ויזו'אלית סביר, לראיין תוך 2 שניות, לצלם, לעשות העמדה עם הכתב, לכתוב טקסט ולהספיק להעביר את הכתבה למהדורה הקרובה.. תוך כדי שמעליך יש הוריקן וכל התקשורת קרסה מסביב..
4. מה הניע אותך לחיים שכאלה?
מאז ומתמיד הייתי סקרנית ומאד ולא אהבתי לדבר על מה שאני לא רואה בעיניים שלי. זה היה הדחף. אני יודעת שזה משהו, מין חיידק כזה, שאו שיש לך או שאין לך. אי אפשר לייצר אותו. זה לא רק האנדרלנין של לעשות חדשות. זה להיות נוכח במקומות שהיסטוריה נעשית בהם.
היום בדיעבד זה לא מובן לי.. הייתי בהמון סיטואציות שהחיים שלי היו בסכנה, תחת אש, אזורי אסון…
מישהו פעם שאל אותי איך את מבחירה עוברת ממקום למקום כל הזמן, מבחירה אין לך בית אחד , ומבחירה היית במצבים שסיכנת את חייך..
5. תארי רגע כזה של סכנה
בחומת מגן ישראל הגבילה את כניסת העיתונאים לשטחי הגדה. כל העיתונאים ניסו להיכנס בלי אישור, כולל ה BBC, זה מין משחק ידוע. כשסקרנו את ג'נין, ראינו דברים לא נעימים, גופות, בתים הרוסים. מצאתי את עצמי לא פעם שם תחת אש, היו הרבה יריות בשטח.
מצב מוזר, כי לכאורה המקום שקט, כולם מצלמים ופתאום נפתחת אש ואת במציאות אחרת לגמרי תוך עשרות השנייה.
אנשים אחרים מתארים בדרמטיות את הרגעים שלהם תחת אש, אצלי זה קרה אחרת. זה הפחיד אותי אבל לא קלטתי מה הסיכונים באותו רגע. לא הבנתי שזה מה שאני עוברת, הראש מרוכז בתוך עשיית החדשות. מה שעניין אותי זה לתפוס את הסיפור, להביא את התמונות, לחשוב על הזמן שידור, זה היה המקצוע שלי.
6. ההורים שלך ידעו מה איפה את מסתובבת..?
דווקא במקרה הזה בג'נין, נגמרו לי הבגדים ונאלצתי ללבוש מכנסים אדומים שבמקרה היו בתיק שלי. אחרי שידור הכתבה קבלתי טלפון מאבא שלי שצפה בה, וזיהה את העיתונאית הזאת עם הקסדה והשכפ"ץ ומכנסים האדומות.. הוא אמר לי שרק אני יכולה ללבוש מכנסים אדומים בג'נין.. וזהו כבר לא יכולתי להסתיר יותר מה אני עושה..
7. היית כמעט בכל העולם, לא נפרט את כל המדינות, אבל הרבה מקומות שרוב האנשים לא יגיעו לשם כנראה.. זה גרם לך לשנות להסתכל על המציאות אחרת?
הבנתי שיש יותר מידי סבל וייסורים בעולם ושיש נטייה לתמוך לפעמים בחזקים ולשכוח את החלשים. כמו למשל בדארפור, שיש שם ייסורים איומים, משהו השתנה שם ? לא ממש.. אבל לפחות חשפו את זה הודות לעיתונאית מסוימת. לצערי תמיד יעדיפו חדשות במזה"ת על פני אפריקה. צריך לקרות משהו גרנדיוזי בכדי שידברו על אפריקה.
זה לימד אותי על הכוח המוגבל של התקשורת. תקשורת זה עסק, והיא תמיד תחשוב מה המכנה המשותף הרחב ביותר. לפעמים צדק הוא לא מכנה משותף. היום כקרן אני מבינה שכדי לקדם צדק צריך לעשות יותר מזה.
8. היום את כבר לא שם בחדשות, בתקשורת, עבר לך?
לחיות בחדשות חוץ ,זה אומר לוותר על 98% מהחיים שלך. אתה לא יודע מה יקרה איתך מחר.. בעצם אתה לא יודע מה יקרה היום, עוד שעה. הרבה פעמים ישבתי עם חברים שותה קצת יין, חוגגת יום הולדת עד 4 בבוקר ואחרי שעתיים ביקשו ממני לעלות על מטוס.
הרגשתי שזה פוגע לי ביותר מידיי תחומים ובשפיות דעתי. היום אני נהנית מדברים ששנים לא נהניתי מהם. לפני שנה חגגתי עם משפחתי סדר פסח ראשון מאז ימיי בתקשורת, השנה חגגתי את יום העצמאות הראשון שלי עם חבריי.
קרן פייקס.