יום 150, קוקי. העבר מאחוריה, היא צופה אל הבאות

כך נפגשנו: סינמה סיטי בצהרי היום, אני יושבת בפאסט פוד, מחכה שהאמצעית תגמור לבזבז את השקלים על המכונות רעש האלה. בשולחן לידי ישבה קוקי. גם היא חיכתה שהנכדים יסיימו את הסרט. ברוח הקרבה והאחדות שנושבת בי השבוע, החלטתי לצמצם שולחנות ושאלתי את קוקי אם אכפת לה שאצטרף. אחרי כמה משפטים קצרים הצעתי לה להתראיין ובמשפט הבא היא התחילה לספר:

קוקי: “תראי אני עוד חודש אהיה בת 75 והנה עכשיו אחרי 50 שנה עשיתי מעבר מרמת השרון לגלבוע”

אני: חתיכת שינוי, למה?

קוקי: אני בת עין-חרוד ואחרי הצבא חזרתי למשק אבל לא יכולתי לצאת ללימודים דרך הקיבוץ, כי רציתי ללמוד חינוך גופני וזה לא מקצוע נדרש עזבתי ואחרי נדודים הגעתי לרמת השרון.

סיימתי ללמוד בשנת 1960 ומאז לא לקחתי אף שנת חופש.

1. גם לא שבתון?

שום דבר. לא עבדתי בבתי ספר, עבדתי בקנטרי קלאב וכל מיני מסגרות דומות. הייתי המורה הראשונה בקנטרי קלאב הראשון של תל אביב, ומאז עברו אצלי מאות נשים

2. אז למה החלטת לעבור?

אני גרושה למעלה מ – 20 שנה, יש לי 2 בנים גדולים ומצאתי את עצמי לבד ובלי פנסיה. כל הזמן מתעסקת בעניין הכלכלי. החרדה הכלכלית הפעילה אצלי את הגלגלים במוח ובוקר אחד קמתי ואמרתי יש לי פתרון! אני מוכרת את הדירה ברמת השרון ועוברת למקום שאני אוכל לקנות 2 נכסים, אחד לגור ואחד להשכיר.

אז אמרתי שאם כבר אני הולכת ל no where  אז אני הולכת לסביבת ילדותי. שם יש לי חברים ושני אחים שגרים בקיבוץ, וזה נוף הילדות שלי. ככה הגעתי לישוב קהילתי בגן נר בדיוק לפני שנה.

3. ומה עם עבודה?

עוד בשלבי המעבר מרמת השרון לגן-נר התחלתי לעבוד שם

4. בגיל 75 מצאת עבודה?

כן, ולא רק שמצאתי, אלא פונים אליי עוד ועוד

5. מה את עושה שם?

בגן נר יש דבר שנקרא ‘דורות בגלבוע’ שזה מרכז של ותיקי העמק, שמוחזק ע"י המועצה האזורית גלבוע. כל יום יש 3-4 אוטובוסים מכל הקיבוצים והישובים מסביב ויש שם פעילויות וחוגים שלא תמצאי בשום מקום..אני מלמדת שם וחוץ מזה אני מלמדת מבוגרים התעמלות.

6. לא פחדת לעזוב אחרי 50 שנה למקום כל כך שונה? אפילו המזג אויר שונה מאד..

כן, פחדתי מאד! ועברתי לשם ממש ממש לבד. אל תטעי, אני באופי שלי לא החלטית, ולא מובילה, ולא מנהלת, אני תמיד הסגנית.. אבל הנה – קניתי בית בגן-נר וקניתי דירה בעפולה ואני משכירה אותה וגם עובדת.

7. מה נתן לך את ה'פוש’ להעז ולעשות את השינוי?

החרדה הכלכלית.

8. איך יש לך כח להמשיך לעבוד?

כח? אני לא צריכה כח בשביל זה. זה פשוט לקום בבוקר, כדי לעשות משהו. אני לא עובדת כל יום ואני גם לוקחת גם חוגים כל מיני כמו קולנוע שאני אוהבת.

9. את שמחה שעשית את המעבר?

תשמעי זו הייתה מהפכה בחיים שלי, מהפכה ולא מהפך,  אבל היא כל כך הצליחה!

10. ומה הרווחת היום?

הרווחתי קודם כל בטחון ואת הקרבה למשפחה הקרובה. מצד שני התרחקתי קצת מהילדים אבל ילד אחד בטח יעבור צפונה. אני נורא מבסוטה, לקום בבוקר, לחייך, לפתוח חלון, לראות את נוף העמק.

11. העמק הוא חלום

בדיוק העמק הוא חלום.

קוקי דגן

———-

 רוצים-רוצות להגיב    ? היכנסו כאן לפייסבוק   

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים