תפריט
כך נפגשנו: אנחנו כבר מרוויחים משהו גדול, משהו ענק מהמהפכה הזאת. הכל מתערבב, צבעים, אמונות, אידיאולוגיות, אנשים יוצאים מהחורים כאילו רק חיכו לשבת שוב יחד בכיכר, להיות שוב מאוחדים.
הפוסט עולה מאוחר הבוקר כי אתמול היינו פה בערבוב מקומי, ב'מסיבה למען המהפכה’ – מתחת לבנין המועצה רמקולים דולקים ואנשים יפים רוקדים בשיגעון, מג'נגלים אש, מדוושים על החד אופן, נותנים ידיים ורוקדים, נותנים בראש חזק.
בתוך הגרעין המרכזי של האנשים, יכולתם למצוא נציגות כמעט לכל מגזר באוכלוסיה, כל צבע עור, כל זווית של לכסון העיניים. פיוז'ן אנושי – שמח, רוקד, מזיע, אי אפשר היה ללכת משם. הרגשנו שהקמנו את המדינה מחדש כמעט. ככה.
אבל הנה התעוררתי, אפילו קצת מאוחר הבוקר, למציאות. אני קוראת על המאחז של המתנגדים, לישוב החרדי המיועד לקום בחריש. שוב פילוג. האם עכשיו ברגעים הנדירים האלה שהלב של העם פתוח אפשר לנסות להכיר? להבין? יש רצון בכלל?
נטע, כתבת לענייני חרדים כבר 9 שנים תסביר על הדברים שרואים משם.
1. את חרדית?
לא בהגדרה החברתית. יש הרבה דברים שנכונים בעייני אבל אני לא לוקחת את המחלות.. לא משייכת את עצמי למפלגה או זרם מסוים. מספיק לי הקב"ה והתורה שנתן, זו מערכת יחסים פרטית, אישית.
בין אדם לחברו זה משהו אחר. כשאני מדברת עם כל אדם, חילוני, חרדי, יהודי, לא יהודי – קודם כל מעניין אתי לפגוש את האדם שבתוכו. שאר הדברים שקיימים בחברה אנושית, מעצם טבעה – כמו לבוש, התניות חברתיות, תפיסות פוליטיות, הם קיימים ויש להם השפעות, אבל אצלי הם תופסים מקום פחות משמעותי.
בציבור החרדי ההפרדה הזאת מגדרת אותם פנימה והחוצה. אם מישהו ילך פתאום עם חולצה תכלת הוא כבר לא מן המניין ‘הוא יצא החוצה’. לעומת זאת, אני עיוורת במקום הזה, אני לא רואה אם הוא עם חולצה לבנה או תכלת.
2. מה מעניין אותך בעולם הזה?
הדיסוננס. למצוא את הגוונים הרבים בשחור, בני אדם, הם בני אדם בכל מקום ולמצוא את הפער בין המצופה למציאות, ומה שבניהם, הופך את הסיפור למעניין.
3. את יכולה להמחיש את זה דרך מקרה שפגשת?
היה סיפור לפני כמה שנים שנפטר חסיד ברסלב מאד חשוב במאה שערים. כשחזרו מהלוויה מצאו בבית הנפטר- כלב. כלבים וחרדים לא הולכים ביחד.. וניסו לגרש אותו. מגרשים והוא חוזר. ממש מוציאם אותו מהשכונה והוא חוזר. בסוף ראו שהכלב ממאן ללכת מהמקום ואמרו 'בטוח שיש פה עניין’.
התחילו להעלות כל מיני סברות לגבי הכלב והדמיון עבד – אולי יש פה תיקון, אולי צריך לתת לו מהצ'ולנט של שבת.. היו השערות שאולי זה האח החילוני של החסיד שנפטר ובא לחפש תיקון.. בסוף פנו לאחד הרבנים הגדולים, לרב מאיר ברסדורפר ז"ל, והרב אמר שמניין אנשים יעלו שוב לקבר של הנפטר ויגידו שוב קדיש.
עשו את זה. באותם רגעים לא הייתי במקום אבל נאמר שהכלב עזב את הבית והיה חוצה לו. הזמינו פיקוח עירוני שייקח את הכלב.
באותו רגע שהגיע הפיקוח הייתה נהירה המונית מכל השכונות, כולם באו לראות את הכלב, אמרו שזו סגולה –באו מגאולה, מבית ישראל, ממאה שערים. עמדתי שם וראיתי המוני אנשים ברחובה של עיר, הולכים אחרי הרכב של הפיקוח העירוני, כמו מלווים את הכלב לשלום, מלווים אותו בדרכו.
זה סיפור שמערב המון דברים שמאפיינים את הציבור הזה ומרתקים אותי כמו תמימות וסקרנות עד אין קץ, דברים שהם על התפר בין מציאות לדמיון, סיפורי צדיקים, . יש פה הלכה, גלגולים ותיקונים. כל העניין שהמתים מאד חיים בציבור החרדי, הנהירות ההמוניות ללוויות של צדיקים..
4. ועם זאת, היום אין ציבור בארץ שיכול להסתגר ולהתבדל וגם על הציבור החרדי עוברים שינויים חזקים, איך את מבינה את השינויים האלו?
באמת חלים שינויים מאד גדולים בעשור האחרון. אלו זרמים תת קרקעיים מאד חזקים. לפעמים אני מרגישה שזה כמו זרם שעובר דרכי, כי אני צינור שמעביר מידע להרבה אנשים.
העם היהודי עובר בתקופתנו טלטלות גדולות מכל הבחינות, כור ההיתוך עובד בטמפרטורה גבוהה ורואים את זה בכל דבר.אנחנו רגילים לדבר במושגים של דתיים לאומיים, ימין, שמאל וחלוקות – החרדים הם חלק ממה שקורה, יש פה של תהליך של התאחדות.
5. את באמת חושבת שיש בכלל אפשרות לאחדות?
זה משהו שקורה, חרדים יותר נפתחים לעולם, יוצאים לעבוד, חלקם משרתים בצבא.
אני באה מבית דתי לאומי, עשיתי צבא, הייתי באוניברסיטה ואני כתבת לענייני חרדים, כך שפגשתי הרבה מאד חלקים בחברה הישראלית. אני מרגישה שכמו שיש באדם כל מיני חלקים שמרכיבים אותו ובסופו של דבר יוצרים נשמה אחת, ככה זה עם ישראל.
בעבר העם הזה היה מפוזר, החלקים לא היו יכולים להתאחד והיום שאנחנו פה בישראל זה קורה, החלקים השונים יכולים להתחבר.
6. נשמע אופטימי, אבל כששמים את המילים ליד מה ששומעים בחדשות, זה לא עובד – ממילא, עמנואל..
גם בתוכי יש את סוג המחלוקת הזאת, מחלוקת פנימית שמטלטלת אותי לא פעם. יש דברים שקשה לי לראות כמו למשל ההפגנה בעמנואל.
כמעט לא הייתה הפגנה בציבור החרדי, שלא הייתי בה בשנים האחרונות, אבל להפגנה של ה 100,000 אלף, נגד החלטת בג"צ בעניין עמנואל, לא הייתי מסוגלת ללכת.
בעיניי זה היה שורש הסיאוב של החברה החרדית.
היום כבר אי אפשר לסגור את עצמך והילדים, בתוך כמה שכונות. זה הפחד שקיים כל הזמן, הפחד מצד ההשפעות של החברה האורתודוקסית ולכן כל הזמן מותחים קוים מפרידים.
יש מושג שנקרא 'ער איז נישת אונדזערער’ שתרגומו 'הוא לא משלנו’ – אם הוא 'ספרדי’ 'חוזר בתשובה’ או 'לא הולך עם המעיל הנכון’, הוא לא שייך לפה, וזה ההיפך מ'אהבת לרעך כמוך’
היה לי מאד קשה לשמוע את הדיבור שהחסידים מעמנואל אמרו ש'הילדות לא משלנו’, שהן ישפיעו על החינוך הטהור ויש מהן סכנה רוחנית – איך אתה יכול לומר על ילדה בת 6 שהיא סכנה רוחנית??
לא הלכתי להפגנה. לא יכולתי לראות את זה ויומיים הרגשתי לא טוב בגלל זה.
7. מה יהיה?
בדרך שאדם הולך, מוליכים אותו. אני מאמינה שעם ישראל צריך להיות אחד, זו המשמעות שעוברת בכל התורה. השאלה באיזו דרך זה יקרה, הקשה או בדרך היותר קלה. כמו שכל אדם צריך לעשות עבודה על המידות שלו, ככה גם צבורים שלמים צריכים לעשות, והציבור החרדי עובר תהליך, הוא בדרך.
מה שחשוב זה לא לראות את ההגדרות החיצוניות אלא לראות את האדם ואת הפנימיות שלו.
נטע סלע.
