כך נפגשנו: אפשר לחשוב שזה די בנאלי, לתת כותרת ‘ילדת פרחים’ למישהי שיוצרת פרחים, אבל במקרה של רומי זה מדויק.
את הפרחים רומי יוצרת ממחזור שקיות ניילון, שהיא מוצאת והם אלו שבעצם שקבעו את מהלך חייה ב – 10 שנים האחרונות. השיא של הסיפור שהפרחים אפשרו לרומי להביא ילדה לעולם.
ובזכות הילדה הזאת נפגשנו. באותו שישי שעמדנו בואדי למכור את הצעצועים של הילדים, רג'ני המתוקה באה אלינו, התחלנו לדבר וזה נגמר בביקור אצלה בבית ובראיון:
1. אתחיל מההרגשה שלי, אני יושבת פה אצלך, אבל הכל מסביב משדר שאת פה וליבך בהודו
כן ליבי גם פה וגם שם. עשיתי טיול קצר בהודו התאהבתי. חזרתי לחיות שם 5 וחצי שנים. נדדתי לאט ובהרבה מקומות, ושם התעסקתי בפרויקטים של יצירה ומחזור בשקיות פלסטיק.
2. שם זה התחיל?
התחלתי עם זה שם לפני 9 שנים. חיפשתי רעיון ועליתי על הפרח. לקחתי את זה לילדים שלמדתי אותם אנגלית בהתנדבות ועברנו ליצירה למלאכת יד. משם עברתי לבית יתומים, למכון לנשים מוכות, בתי ספר קטנים, בכל מקום לימדתי אותם בהתנדבות, תמורת לינה ואוכל בימים שאני שם.
ימים שלמים ישבתי מהבוקר, עד שנגמר לי הכח והפכתי שקיות שאספתי לפרחים. אחר כך חילקתי אותם מתנה בכל מיני בתי קפה, מסעדות, בצירוף של פתק עם ברכה קטנה.
3. מה היה כתוב שם?
מסרים שמעוררים מודעות לשמירה על הסביבה, משהו כמו 'בואו תראו מה אפשר לעשות משקיות’. בהודו זו בעיה מאד רצינית, כי אנשים זורקים זבל בכל מקום.
4. מתי הבנת שאת יכולה להתפרנס מהפרחים?
הגעתי לגואה וישבתי באיזה מקום עם טבעת פרח שעשיתי לעצמי, הראשונה. בחור מספרד שישב לידי שאל אותי 'מה זה’, הראתי לו את הטבעת וסיפרתי לו שזה משקיות. הוא היה כזה מופתע ומייד שאל אם הוא יכול לקנות את זה.
עכשיו היה תורי להיות מופתעת אמרתי 'מה אתה רוצה לקנות את זה??’ לא הבנתי מה הביג דיל אבל מכרתי והוא רצה עוד ושאל אם יש לי עוד דברים. חיפשתי בחדר ומצאתי גם עוד איזה צמיד ואז הבנתי שיש לרעיון שלי פוטנציאל מסחרי.
הבחור הזה נתן את ה'פוש’ לעשות אקסוסריז, טבעות, סיכות ועוד כל מיני ולא רק פרח שעומד. האמת שהייתה גם זמרת אחרת ששרה בבמות בגואה, זמרת מדהימה, שעלתה ערב אחד עם הפרח שלי מלופף סביב הזרוע שלה, וזה גם האיר לי את המקום הזה שאפשר לעשות עוד.
5. ההודים התחברו לפרחים? הרי כל החגיגות והטקסים שזורים בפרחים אינספור
זה לא מתקשר לפולחן של הדת בכלל. הם לא יעזו לשים פרח מפלסטיק, כי זה מחומר משומש, משקיות שעמדו להיזרק. הם אהבו את זה אבל לא כמשהו שאפשר לתת לאלילים שלהם.
אבל תיירים קנו, והרבה מאד. התקיימתי עונה שלמה בזכות הפרחים. הרשתי לעצמי לשלם את החדר, להתפנק על דג במסעדה ואחרי עונה עברתי לאורוויל, מקום בצד השני.
המליצו לי ללכת לשם עם הפרחים, כי זה מקום עם קהילה בינלאומית, בעלת מודעות רבה לאיכות הסביבה, פרמאקלטשר ופעילות אלטרנטיבית ענפה. באמת השתלבתי שם נהדר ולימדתי בבתי ספר ילדים ובניהם ילד ישראלי שהביא לי את השינוי.
6. מה הוא עשה?
הוא סיפר להורים שלו על המורה שמלמדת לעשות פרחים ויודעת עברית, וההורים ביקשו להכיר אותי ונוצר חיבור מצוין בזמן מצוין. בדיוק דני, האבא, סיפר שהוא עובד על פרויקט מאד גדול לשיקום נפגעי הצ'ונאמי והוא רוצה שאני אלמד נשים בכפרים לעשות פרחים מפלסטיק, שתהיה להם עוד הכשרה שיוכלו להתפרנס ממנה.
ברגע שהבנתי את זה אמרתי 'וואו אני כבר בת 36 יש לי בסיס כלכלי, משהו שאני יכולה להתחיל ממנו, קונים ממני בגואה, רוצים אותי לפרויקט, זה הזמן לעשות עוד צעד’.
נסעתי לחבר ההודי שלי והסברתי לו שהגיע הזמן לעשות ילד, 'זה הזמן להביא פרח אמיתי לעולם’. הוא הסכים וממש צ'יק צ'ק התעברתי, ממש באותו היום.
7. זה מדהים, לא תמיד זה קורה כל כך מהר, את יודעת..
זה באמת מדהים אבל לא ממש מפתיע כי אני שמרתי על איכות הסביבה קודם כל בסביבה הקרובה שלי, בגוף שלי. נמנעתי מרעלים, הגוף שלי היה נקי. גרתי בעיקר בכפרים, נשמתי אויר נקי, עשיתי יוגה וחייתי ממש טוב.
8. איך הסתדר לך ההיריון עם הפרויקט?
כן אחרי זמן קצר חזרתי לאורוויל, קיבלתי שם טוסטוס ומפה שסימנו לי בה כפרים שאני צריכה להגיע אליהם. הייתי כמו מטורפת, כל היום נוסעת להביא פלסטיק למפעל, הופכת אותו לפרחים, מעבירה סדנאות.
זה היה מאד מספק ומשמח. אני זוכרת רגע שאחת הקבוצות שלימדתי, מכרה פרחים שהכינה, ביום כדור הארץ. הם מכרו את כל מה שהיה להם בדוכן! אני התמוגגתי, הייתי מאושרת כל כך!
9. ואז הגיעה רג'ני
כן לתוך כל הפרחים.. כל זמן ההיריון עשיתי פרחים, גם ביום של הלידה. כשרג'ני נולדה ברחתי לקרוא לה על שם של פרח לבן. פרח מיוחד, עם ריח נהדר, פרח אמיתי. היא הייתה תינוקת כל כך רגועה, שיכלתי גם אחרי שהיא נולדה להמשיך עם הפרחים, גם עכשיו.
רומי נטיס.
