יום 170, ליאורה. אישה מחפשת זהות

כך נפגשנו: אני וליאורה מדברות בתחילת השבוע, ביום סוער במיוחד בדרום, אזעקות מהבוקר וליאורה, שכבר גרה 30 שנה בכפר עזה, לא ממש מתרגשת. ‘זה אמנם משהו חדש, כבר 10 שנים אבל מתרגלים’.

שתינו מרגישות שלמרות הרלוונטיות, לא מתחשק לנו לדבר על 'המצב’, וליאורה מספרת לי שהיא מתעסקת בזהויות. זהויות? זה נושא שמאז ומתמיד מסעיר את רוחי, ואני מחפשת אותו בספרים, בסרטים ובכלל בחיים. אנחנו מתחילות.

1. למה צריך לעסוק בזהויות?

ככל שהזהות ברורה לנו ומשמעותית לנו, העולם שלנו הופך להיות פשוט יותר ומורכב פחות. למשל להבין את המגבלות שזהות אתנית מייצרת או להבין את המשמעות להיות יהודי, אבל לא דתי.

2. איזו זהות שלך מעסיקה אותך במיוחד?

אני עסוקה בזהויות השונות שלי, כל הזמן. הזהויות שלנו הן דינמיות אינסופיות. אחת המרכזיות זו הזהות שלי כאלמנה.

התאלמנתי לפני 12 שנה ומאז הייתי עסוקה במה זה אומר. עד אז זה לא היה חלק מהזהות שלי, והיה חשוב לי להבין מי יוצק לזהות הזאת את התוכן, הציפיות של החברה או אני ואיזה מקום אני בוחרת לתת לזה בחיים שלי, כי זה דבר שהוא פוגש בכל מיני מקומות גם בחוץ.

3. תני דוגמא, איפה היית צריכה להתמודד עם הזהות הזאת?

אחרי השבעה צריך ללכת למשרד הפנים ולהוציא תעודת פטירה. הפקידה שם ביקשה ממני תעודת זהות, לקחה ולא החזירה לי אותה אלא רק את תעודת הפטירה.

ביקשתי אותה חזרה והיא החזירה לי תעודת זהות חדשה, בה כתוב שאני אלמנה וחסרים 2 ילדים, מתוך ה 4 שיש לי, כי הם מעל לגיל 18. הופתעתי לראות, פתאום אין פה את מה שמזהה אותי.. הרגשתי שהפקידה הפכה אותי לאלמנה ולקחה לי 2 ילדים..

כמובן שאני מספיק שפויה כדי לא להשליך עליה ולומר את זה בקול, אבל דרשתי לקבל גם את התעודה השנייה בחזרה. היא הכתה עליה בחוזקה את החותמת של 'מבוטל מבוטל’, שחלילה לא אשתמש בה, והחזירה לי אותה.

היום אני הולכת עם 2 תעודות הזהות, אחת כמו שהחברה מגדירה אותי ותעודה אחרת שאני נשואה עם 4 ילדים, ושתיהן משרתות אותי נאמנה.

4. אלו שאלות עלו לך בהבנת הזהות הזאת?

מה זה אומר? האם עכשיו אני נזקקת לרחמי האנשים מסביבי? האם אני באופי שלי מוכנה להיות חלשה, נזקקת? אלו מילים שקשות לי, ומצד שני אני שם לגמרי כמו כל אחד. גם נוצר פער בין הזהות החלשה ומצד שני יש לי ילדים קטנים, שאני צריכה להיות אסופה וחזקה עבורם, כי אני  ההורה היחיד שנשאר להם.

5. לא נראה שאפשר לתת תשובות חד משמעיות, זו זהות דינמית

אבל אפשר להחליט באותו רגע מה להיות. כל התאלמנות היא חד פעמית וכל אחד יוצר לעצמו את המקום הזה וכל אחד בוחר את המקום. אני ממשיכה את החיים ולא נתקעת במקום של האלמנה כפי שהייתה בדימוי שלי, 'חלשה, נזקקת, שמרחמים עליה’.

 אני לא מוכנה להיות מזוהה עם זה ואז אני צריכה לעצב את דמות האלמנה שלי. כי שמו עליי את הזהות הזאת – הוא מת והשאיר אותי עם הכותרת הזאת ועכשיו צריך להעניק לה משמעות. בתוך זה יש אנשים מבחוץ שבוחנים איך 'היא’ מתנהגת ומצפים להתנהגות מסוימת, ואני מזכירה לך שאני קיבוצניקית..

6. הצלחת לדייק את עצמך?

כן הצלחתי. כבר בתוך התהליך של הפרידה ממנו, לפני מותו, נעשתה ההחלטה. שם הרגשתי שאני מתחילה את תהליך הפרידה המשמעותית, שזכיתי לה .זאת הייתה נקודת ההכרעה, שאפשרה לי לאסוף את עצמי, עמוד השדרה של כל התהליך.

7. מה למדת לגבי הזהות הכוללת שלך?

שיש משהו מאד מרתק בעיסוק בשאלות האלה. מי שעושה את העבודה, צומח כל הזמן ואני מרגישה שאני צומחת כל הזמן.

הוא בלכתו השאיר לנו מתנות ואנחנו מלקטים כל פעם מתנות שונות. מתנות של להעז, לעשות עוד משהו בחיים, להיות מחוברת לעצמי ולדעת מה נכון לי ומה לא. הדברים האלה אינם חד פעמיים, זה כל פעם להחליט מחדש. זה לא שהעזת וזהו את שם.

אני אומרת את זה מתוך המקום שבו הפרידה והתהליך שעברתי, אפשרו לי להיות אני, אני בזכות עצמי, בלי להיות מחוברת לעוד מישהו כפי שהייתי 26 שנה בהם הייתי נשואה– כאן זו רק אני.

8. מה קורה הלאה בתהליך הזה מבחינתך?

הייתי רוצה להמשיך להיות. פשוט להמשיך להיות, ללמוד, לגדול, לעשות דברים מעניינים, לפגוש אנשים מעניינים, להמשיך להיות ליאורה. 

ליאורה אילון. 

  להגיב בפייסבוק  | ניוזלטר שבועי | כל אוגוסט |דף הבית

 

           Email Marketing Powered by MailChimp|    יוני     נשים 365

© כל הזכויות שמורות לענת אור מגל

אל תפספסו שום מסע!
הרשמו לעדכונים