תפריט
כך נפגשנו: והימים ימי סוף הקיץ, הכוחות מדולדלים וחוסר התזוזה שדבק בי, מביא אותי למאמץ מינימאלי שמסתכם בהנעת האצבעות ממקום מושבי – ללחוץ על השלט, לתקתק במקלדת, שוב ללחוץ על התמי 4 לעוד כוס מים, מין finger-moves .
ובתוך זה, הפרויקט שאני עובדת עליו עכשיו קשור למרתון. אני קוראת על אנשים שרצים (מיוזמתם!) והרגשתי שאני חייבת לדבר עם אחת מהם דווקא עכשיו, כך פגשתי ביעל.
למרות ייסורי המצפון, שהתגברו בזמן הראיון, יצא לנו ראיון קליל וזורם, הנה הוא:
( ‘זורם’ גם נחשב לסוג של תנועה לא?)
1. עד כמה הפעילות הספורטיבית תופסת מקום בחייך?
ברמת ההגדרה העצמית, היא תופסת מקום גדול מאד. אני מתאמנת בקונג-פו 6 שנים ורצה 10 שנים. אני רצה 3-4 פעמים בשבוע בין 10-20 ק"מ כל פעם. סה"כ כל העיסוק בספורט תופס 12 שעות בשבוע. אני משלבת את זה בעיסוקים אחרים שלי, כמו ההתמחות במשפטים.
2. איך הצלחת להתחבר לספורט ולהתמיד?
דווקא הייתי 'פדלאה’ עד גיל 17, טיילתי מידי פעם, אבל בגדול רוב הזמן ישבתי מול הטלוויזיה. ניסיתי קצת טניס ולא הלך, גם לא הליכות. אמא שלי ניסתה לגרור אותי ללכת איתה, אבל את זה אני ממש לא אוהבת.. אגב גם אופניים, שזה שיגעון של הרבה אנשים, אני לא מבינה מה אנשים מוצאים בזה.. למרות שאני רוכבת המון, כי אין לי רכב, אבל זה מעצבן אותי ומלחיץ אותי.
ריצה זה משהו אחר – יום אחד אח שלי הציע לי לרוץ איתו. זאת הייתה הפעם הראשונה, ניסיתי ומייד נדלקתי על זה. התחלתי מריצה של רבע שעה, ומשם זה גדל.
3. מה זה עושה לך?
הרבה מאד, בכמה רמות. קודם כל אפשר לומר שאני רצה אני מרגישה חיה, בניגוד למשל לעבודה או לימודים או דברים אחרים.
זה גם תורם מאד לביטחון העצמי שלי בצורה משמעותית אני רצה בעיקר עם חברים, כך שזה מפגש חברתי משמעותי עבורי. בכלל הריצה יחד, זה דבר שמקרב בין אנשים בצורה שלא כל כך רואים ביום יום, כשאת עם שהאנדורפינים, את אמיתית, את לא יכולה לרסן את עצמך, או להיות חיה חברתית מזויפת.
יש עוד פלוס וזה ביחס לגוף שלי. אני יותר אוהבת את הגוף שלי, לא רק מבחינת איך שאני נראית, אלא יותר כי אני רואה מה הגוף שלי יכול לעשות, להפיק.
4. מעניין, לא חשבתי על לאהוב את הגוף מהמקום הזה
יש בספורט צדק. את מתאמנת ומגיעה להישגים. הגוף תמיד משתפר ביכולות שלו, אין אופציה אחרת. זה לא דומה לשום דבר אחר בחיים, שם את יכולה לקפוץ קדימה בזכות דברים אחרים.
למשל נולדתי מוכשרת בלימודים, והולך לי בקלות בלי שאני אשקיע, או התקדמות בעבודה, זה גם עניין של כשרון, אבל אם ישימו לך רגל לא תתקדמי. בספורט, כל עוד אתאמן, תמיד ההישגים שלי יהיו במגמת שיפור. גם אם לא אהיה אלופה אולימפית, אני שוברת את השיא של עצמי.
אני זוכרת את הריצה הראשונה שלי של 30 ק"מ ברמות מנשה. זו ריצת טיול יותר בקטע חברתי. היה מאד כיף ומרגש כשהגעתי ליעד מבחינת מרחק. ראיתי שאני יכולה לעשות 30 ק"מ.
5. באיזו שעה את מתעוררת לריצה?
חמש וחצי
6. סליחה על הקטנוניות, אבל מה המוטיבציה שלך לצאת מהמיטה?
כי קבעתי עם מישהו
7. אבל אם היית רצה לבד, יכול להיות שהיית נשארת?
כן, אני יודעת שלא תמיד אקום לרוץ לבד. אין לי איזו תוכנית, אני רצה לנקות את הראש, לכיף..
8. טוב נראה שעברת גם את המשוכות בראיון בשלום, נראה לי שנסיים כאן
יש מצב שאת מחפשת תמיכה לעשות ספורט?
9. אני? מאיפה הגיע הרעיון..?
כדאי לך להיכנס לפורום 'נשים בספורט’ אני מוצאת שם בית חם, זה מאד עוזר.
יעל גורלי.
